תא"מ 19011-04-15 קשר רנטאקר בע"מ ואח' נ' בראנסי ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.12.2014, בין כלי רכב, מ"ר 74-584-31 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידי נתבעת שכנגד 1 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 95-432-29 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

נהגת רכב התובעת טוענת כי בעת שנסעה עם רכב התובעת בכביש ראשי (כביש כפר יונה-נתניה) הבחינה לפתע ממרחק של כשלושים מטר ברכב הנתבעים הנוסע לאחור, ומאחר שלא יכולה הייתה להסיע את רכבה לאחור ניסתה להסיט את רכבה שמאלה על מנת למנוע את התאונה ואז ארעה המפגש בין הרכבים.

מנגד טוענים הנתבעים כי נסיבות התאונה היו שונות לגמרי בהן נהגת רכב התובעת שנסעה מאחורי רכב הנתבעים ובשל אי שמירת מרחק ממנו פגע ברכב הנתבעים מאחור.