תא"מ 18996-12-13 טורצקי נ' יעקובוביץ

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 10.9.13 בעת נסיעה בחניון, הגיח אופנוע בו נהג הנתבע, תוך שהוא אינו מציית לתמרור "תן זכות קדימה", ופגע בצד השמאלי קדמי של רכבה.

במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי אין כל תמרורים בחניון שעה שמדובר בחנייה פרטית ופנימית. בנוסף, נטען כי האירוע התרחש באשמה הבלעדי של התובעת אשר שוחחה בטלפון הסלולרי ופגעה בחוסר תשומת לב באופנוע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל הסכמה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

מצאתי את עדותה של התובעת בפני כמהימנה וסדורה.

מעדות זו עלה כי נסעה במהירות איטית, בנתיב ימני, ואילו הנתבע אשר הגיח לאחר פנייה מהצד השמאלי, לא יכול היה להמשיך בנתיב נסיעתו עקב חנייה של רכב צד ג', סטה לכיוון נסיעתה של התובעת ופגע ברכבה.

בניגוד לטענות הנתבע במסגרת הסיכומים, נמצאה תאימות רבה בין האמור בכתב התביעה לבין עדותה בפני. עדותה של התובעת על פיה הייתה בעצירה מוחלטת בעת קרות התאונה, תואמת את כתב התביעה, שעה שבסעיף 3.1 לכתב התביעה אמנם טענה התובעת כי נכנסה לחניון בנסיעה איטית, אך בסעיף 3.2 נטען כי ניסתה למנוע את התאונה על ידי בלימת רכבה ללא הועיל.

אני ערה לעובדה כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, התברר במסגרת הדיון כי אין כל תמרור באותו חניון, ואולם סוגיה זו הובהרה די צורכה בדברי ב"כ התובעת אשר טענה כי מדובר בטעות בעריכת כתב התביעה.

עדותה של התובעת גם עומדת בקנה אחד עם התמונות אשר צולמו על ידי הצדדים במכשירים הסלולריים והוצגו לעיוני בדיון.