תא"מ 18910-08-15 מי פז נ' מאי

1.בפניי תביעת התובע בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו לרכבו בשל פגיעה נטענת של הנתבעת.

2.לטענת התובע עת נסע בנתיב השמאלי ברחוב גיסין בפתח תקווה בקרבת רחוב פינסקר מקום בו יש בדרך שני נתיבים, שהימני שבהם נתפס בידי כלי רכב חונים, סטתה הנתבעת שנסעה בנתיב הימני ולא היתה יכולה להמשיך בנסיעתה בשל המכוניות החונות מימין לנתיב נסיעתו וגרם לנזקיו. לטענתו פגעה בו הנתבעת בחלק האחורי ימני של רכבו. עוד טען כי הנתבעת סירבה ליתן בידיו פרטיה וזאת עד להגעת אביה, גם אז ניתנו פרטים שאינם מדוייקים באשר לחברת הביטוח המבטחת את רכב הנתבעת.

מנגד טענה הנתבעת שהתאונה קרתה ברחוב גיסין בקרבת הצומת עם רחוב המכבים. לטענתה, באותו מקום 3 נתיבים, שהשמאלי מבינם מיועד לפנייה שמאלה. לטענתה, בעוד שנסעה בנתיב האמצעי סטה התובע מנתיב הנסיעה השמאלי שמיועד לפנייה שמאלה בלבד וגרם לנזקיה. לטענתה נקודת המפגש בין כלי הרכב היתה בכניסה לצומת גיסין-המכבים והצדדים עצרו מייד לאחר הצומת בצד הדרך. לטענתה לא מסרה תחילה פרטיה לתובע מאחר שמדובר בתאונה ראשונה בה היא מעורבת ולכן המתינה להגעת אביה.

3.בפניי העידו התובע והנתבעת.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.באשר למיקומי הנזק בשני כלי הרכב, רכבו של התובע נפגע בחלק האחורי ימני – דלת ימנית אחורית וכנף אחורית ימנית לרבות פינה ימנית של הפגוש האחורי; רכב הנתבעת נפגע בדלת שמאלית קדמית, מראת הצד השמאלית ושבר לנורת האיתות שעל כנף שמאל. הנזקים עולים מתמונות הנזק שהציגו הצדדים (סומן במהלך כתיבת פסק הדין ת/2 ו-נ/2 בהתאמה).

מאחר שמיקומי הנזק בכל אחד מכלי הרכב המעורבים הם בדופן כלי הרכב, המסקנה היא שבשלב כלשהו היו כלי הרכב צמודים זה לזה בהיותם במקביל האחד לשני, תוך חיכוך דופן רכב אחד בדופן הרכב האחר.

על בסיס מסקנה זו יש לבחון גירסאות הצדדים.

5.בהתאם לגירסתו של התובע הוא נסע בנתיב שמאלי והנתבעת בנתיב ימני. לטענתו מאחר שנתיב הנסיעה של הנתבעת למעשה נחסם בשל מכוניות חונות בצד ימין של הדרך סטתה הנתבעת לעבר רכבו. עוד העיד התובע שהנתבעת סטתה לכיוונו לאחר שרכב שלפניה גם הוא סטה והשתלב לפני רכב התובע (עמ' 3, ש' 20; עמ' 4, ש' 29). אם גירסה זו היתה מתקבלת הרי שסטיית הנתבעת לנתיב השמאלי היתה צריכה להיות בהטיה שמאלה של רכבה מהנתיב הימני לכיוון הנתיב השמאלי. באופן זה הפגיעה ברכב התובע היתה צריכה להיות עם פינה שמאלית קדמית של רכב הנתבעת. ואולם על-פי תמונות הנזק, ברכב הנתבעת אין כלל נזקים בחלק הקדמי של דופן שמאל ובכלל זה שלא בפינה שמאלית קדמית. נראה איפוא שגירסת התובע לא תואמת למוקדי הנזק ברכב הנתבעת.

מנגד, בהתאם לגירסתה של הנתבעת נסעה בנתיב האמצעי והתובע ביקש לעקוף אותה דרך הנתיב השמאלי שמקביל אליה, שמיועד לפנייה שמאלה ולחזור לנתיב נסיעתה, אלא שתוך כך שפשף את רכבה עם החלק האחורי של רכבו (עמ' 5, ש' 15). גירסה זו של הנתבעת תואמת למוקדי הנזק ב- 2 כלי הרכב. על-פי גירסה זו תוך כדי עקיפתו, למעשה נסע התובע במקביל לרכב הנתבעת וכשביקש לסטות לנתיב האמצעי שיפשף עם חלקו האחורי את דופן שמאל של רכבה ואז השתלב לפני רכבה בנתיב הנסיעה.

אני מוצא כי גירסתה של הנתבעת תואמת יותר למוקדי הנזק בשני כלי הרכב. מכאן אני מוצא שגירסת הנתבעת לאופן קרות התאונה סבירה יותר בנסיבות העניין ומוצא אחריות של התובע לקרות התאונה.

6.אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת סך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.