תא"מ 18902-07-11 אור-תור השכרת רכב ואחזקות בע"מ נ' משטרת ישראל תביעות- מחוז צפון

התובעת השכירה רכב לפלוני, והלה נורה ונרצח בעודו יושב בתוך הרכב יום לאחר ששכר את הרכב. המשטרה תפסה את הרכב לצורכי חקירה. הרכב הוחזר לתובעת בעקבות צו של בית משפט שניתן בחלוף 20 יום מיום תפיסת הרכב.

התובעת טוענת כי נגרמו נזקים כבדים לרכב עת הוחזק על ידי הנתבעת, מעבר לנזקים שנגרמו בעקבות הירי, ועל כן קמה חובה על הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העיד מר שלום כהן שהוא בעלים ומנהל של התובעת. כמו כן, העיד השמאי אברהם יוסף שערך חוות דעת שמאית עבור התובעת. מטעם הנתבעת העיד רב פקד דורון אביגדורי אשר שימש כראש מעבדה ניידת מז"פ שלוחת מרכז במשטרת ישראל (ביום האירוע עצמו שימש כקצין מעבדה ניידת בשלוחה הנ"ל). כמו כן, העיד רס"ב מאיר ממן רכז אח"מ במשטרת מחוז חוף. הוגשו סיכומים בכתב לבקשת הצדדים.

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו, נחה דעתי לדחות את התביעה מהנימוק העיקרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח את רשלנותה של הנתבעת וכן בנטל הדרוש להוכיח את מהות הנזק שנטען כי נגרם על ידי הנתבעת (להבדיל מהנזקים שנגרמו כתוצאה מהירי) תוך אבחונו של נזק זה וכימותו.

התובעת טוענת כי הרכב נתפס על ידי משטרת זבולון ביום 22/4/06 בעקבות אירוע הרצח. על פי טענות התובעת הרכב שוחרר לאחר 20 יום בעקבות מתן צו על ידי בית המשפט. כתוצאה מהחזקת הרכב משך הזמן הנ"ל אצל הנתבעת, ומבלי שהתובעת יודעת לספר כיצד הדברים קרו, נגרם לרכב נזק רכוש ממשי אשר הוערך על ידי שמאי מטעמה בסך של 35,593 ₪, ובתוספת ירידת ערך בסך 6,097 ₪. התובעת נשאה בשכ"ט השמאי בסך 1,398 ₪. התובעת עותרת לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה בגין 20 ימים בהם נתפס הרכב בסך 7,000 ₪. כמו כן, מבקשת התובעת החזר שכ"ט עו"ד בגין ההליך של שחרור הרכב על פי צו בית משפט.

הנתבעת טוענת כי הרכב נתפס כדין לצורכי חקירת אירוע הרצח. כל הפעולות שנעשו, היו לצורכי חקירה, כאשר משך הזמן שהרכב הוחזק על ידי המשטרה היה זמן סביר הדרוש לצורך מיצוי החקירה. יש לזכור כי מרכיבי החקירה כוללים המתנה לתוצאות מעבדה ובדיקות שאורכות זמן. המשטרה לא גרמה נזק לרכב מעבר לנזק שנגרם לו על ידי האירוע עצמו ו/או פעולות חקירה חיוניות לשם חקירת אירוע הרצח.

לאמור בפסקה הקודמת ראוי להוסיף ולציין כי התביעה הנוכחית הינה גלגול שני של אותו הליך שהתנהל לפני כן בבית המשפט במסגרת תיק אזרחי 3993/07 ואשר נמחק מפאת חוסר מעש של התובעת. בחלוף 3 שנים מאותו פסק דין שמחק את התביעה, החליטה התובעת להגיש את תביעתה מחדש (התיק שבפנינו). מאז האירוע עצמו ועד הגשת כתב התביעה הנוכחי חלפו מעל 6 שנים. המדובר בפרק זמן ארוך אשר גובל בשיהוי ניכר ללא הסבר מניח את הדעת.

כפי שציינתי לעיל, בחנתי היטב את טענות הצדדים ונחה דעתי לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח את מרכיבי תביעתה: עילת התביעה וכן הנזקים הנטענים. על גבי שני עמודים, סיכם ב"כ התובעת את טענותיו בתיק זה באמירות כלליות מבלי שנעשה ניתוח כנדרש של החומר הראייתי ו/או התמודדות עם הקשיים הראייתיים מבחינת התביעה להוכיח את עילת התביעה ומרכיבי הנזק. מן הכתוב ניתן לציין כי הטיעון המרכזי הינו שאין זה סביר שהנזקים שנגרמו לרכב הם תולדה של אירוע הירי, וכי המשטרה ביצעה "פעולות רבות לא מחויבות במציאות תוך תלישת ריפודי הדלתות והכיסאות לצורך מציאת קליעים, שבירת פלסטיקים במרכב הרכב..." (סעיף 7 לסיכומים). בסעיף 11 לסיכומים צוין כי המדינה פעלה בחוסר תשומת לב ו/או בחוסר אכפתיות למתרחש ולא פעלה כי שאדם סביר ומהימן היה נוהג בנסיבות העניין. אמירה זו הינה אמירה כללית ואיננה יכולה לבסס את עילת התביעה. וכאן אדגיש כי סיכומים בכתב המוגשים לאחר שמיעת ראיות הצדדים מהווים המסגרת אליהם יתייחס בית המשפט בפסק הדין הסופי. טענות שצוינו ו/או נרמז להן בכתבי הטענות ו/או בדיונים שקדמו להגשת הסיכומים ומיקומם נפקד בסיכומים עצמם, אינן עומדות יותר להכרעה.

אמנם התובעת צירפה חוות דעת של מומחה מטעמה, אך חוות דעת זו איננה יכולה לבסס את עילת הרשלנות וגם איננה יכולה לבסס את הנזקים שעל פי הנטען הם תולדה של רשלנות של הנתבעת (שוב במאובחן מהנזקים בעקבות הירי). יחד עם זאת, חוות הדעת הינה חוות דעת כללית אשר מתארת מצב קיים ומעריכה שווי של חלקים ושכר עבודה במנותק מן השאלה מהו מקור הנזקים הנ"ל. ראוי היה במקרה זה להגיש חוות דעת מקצועית מיוחדת אשר תפרט באופן ברור את הנזקים שנטען כי נגרמו על ידי המשטרה, תוך כימות נזק הרכוש. לא כך נעשה במקרה שבפניי, והתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את רכיבי הנזק.