כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 18,857 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 13.2.14 (להלן: "התאונה"). המדובר בתאונת דרכים, אשר התרחשה בשעה 13:00, או במועד סמוך לכך, ברחוב יהושוע בן נון בתל-אביב. בתאונה היו מעורבים רכב התובעת, מסוג פורד פוקוס, נהוג בידי מר אמיר הורוביץ (להלן: "נהג רכב התובעת") ומשאית הנתבעת, נהוג בידי מר עירן כהן (להלן: "נהג המשאית").ביום 24.5.16 נערך בפניי דיון, בו נשמעו עדויותיהם של נהג רכב התובעת, מר אמיר הורוביץ, ונהג משאית הנתבעת, מר עירן כהן. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מי מהנהגים אחראי בנסיבות העניין לגרם התאונה.

גרסאות הצדדים

לטענת נהג רכב התובעת, רכבו עמד בחניה ברחוב יהושוע בן נון ומשאית הנתבעת פרקה מכולה של פסולת בניין לצד הכביש, מספר מטרים מאחורי רכבו. נהג רכב התובעת, נכנס אל רכבו וביקש לצאת מן החניה בצד ימין ולהתחיל בנסיעה. לאחר שנהג התובעת הבחין כי משאית הנתבעת עומדת במרכז הכביש, הוא החל ביציאה איטית, בדק שוב שהמשאית בעצירה והחל לצאת מהחנייה. או אז, כאשר רכב התובעת נמצא בזווית לכיוון הכביש, פגעה ברכבו משאית הנתבעת לאורך צדו השמאלי והדפה אותו לצד ימין, אל עבר רכב מזדה, אשר חנה בצד ימין של הכביש. מנגד, לטענת נהג משאית הנתבעת, לאחר שסיים לפרוק את המכולה והחל בנסיעה קדימה, התפרץ רכב התובעת לנתיב הנסיעה של המשאית וככל הנראה ניסה להקדים אותה. התאונה אירעה , כך הטענה, משום שנהג רכב התובעת לא הבחין במשאית נוסעת קדימה או למצער ראה אותה, אך ניסה להקדים אותה.

דיון והכרעה

שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בדיון שנערך לפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים (ת/1)(נ/1), בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/2), בשרטוט מקום התאונה שערך נהג רכב התובעת (ת/3), בדוח חוקר שנערך ע"י משרד "רם" חקירות וצורף לכתב ההגנה, וביתר הראיות.

לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות, אני סבורה, כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין שני הנהגים המעורבים בתאונה באופן שווה (50%-50%). להלן אביא תמצית נימוקי לקביעתי זאת.

מסקירת מכלול הראיות ניתן לקבוע כי התאונה אירעה לאחר שמשאית הנתבעת פרקה מכולה של פסולת בניין, ברחוב יהושוע בן נון בתל-אביב, שהינו רחוב חד-סטרי, בו קיים נתיב נסיעה אחד ומכוניות חונות בו משני צדי הכביש. או אז, החל נהג משאית הנתבעת בנסיעה קדימה, מבלי שהבחין כי נהג רכב התובעת, יוצא מחנייה בצד ימין של הכביש וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

אשר לאחריות נהג רכב התובעת: נהג רכב התובעת העיד, כי הבחין במשאית הנתבעת פורקת מכולה, עוד בטרם נכנס אל רכבו. כמו כן העיד נהג רכב התובעת, כי בעת היציאה מהחנייה, הוא סימן לנהג המשאית כי הוא עומד לצאת מהחנייה. בנוסף העיד נהג רכב התובעת כי המרחק בין רכב התובעת לבין משאית הנתבעת לפני יציאתו מהחנייה היה כמטר עד מטר וחצי. נהג רכב התובעת, העיד בהגינותו הרבה כי בעת היציאה מהחניה, הוא לא יצר קשר עין עם נהג המשאית ולא וידא כי אכן נהג משאית הנתבעת, מבחין בו, עת ביקש לצאת מהחנייה לכביש, בו הוסעה משאית הנתבעת. בהינתן דברים אלה, יש לקבוע כי על נהג רכב התובעת, חלה חובת זהירות מוגברת, עת ביקש לצאת מחנייה. העובדה, כי נהג רכב התובעת, לא יצר קשר עין עם נהג משאית הנתבעת ולא וידא כי נהג משאית הנתבעת, מאפשר לו להיכנס לנתיב הנסיעה זוקפת לחובתו אחריות בשיעור של 50% לגרם התאונה.

אשר לאחריות נהג המשאית: לא שוכנעתי מגרסתו של נהג משאית הנתבעת, כי המשאית הייתה בנסיעה כ – 15 עד 20 שניות לפני קרות התאונה, כפי שהעיד בבית המשפט (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-7). יותר סביר והגיוני בעיני בנסיבות העניין לקבוע, כי לאחר שנהג משאית הנתבעת סיים לפרוק את המכולה לצד הכביש, ובעת שהמשאית עמדה במרכז הכביש, במרחק של כמטר עד מטר וחצי מאחורי רכב התובעת, או אז, החל נהג משאית הנתבעת בנסיעה קדימה, לא הבחין ברכב התובעת יוצא מחנייה בצד ימין, תוך הפעלת פנס איתות, וכתוצאה מכך אירעה התאונה. לטעמי, נהג המשאית, החל בנסיעה קדימה מבלי שווידא באופן ודאי ובטוח, כי הוא יכול להתחיל בנסיעה קדימה מבלי לסכן את המשתמשים האחרים בדרך. לכן ראיתי לזקוף לחובתו אחריות בשיעור של 50% לגרם התאונה.