תא"מ 1880-02-13 ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ ואח' נ' סמנטוב תא"מ 52854-06-13 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' בן שלמה ואח'

שתי תביעות לתשלום פיצוי בגין נזקי תאונת דרכים, מיום 9.2.12, אשר אוחד הדיון בהן.

הצדדים חלוקים ביניהם לעניין האחריות לתאונה בלבד, ואין מחלוקת לעניין הנזקים.

התובעים שהם גם הנתבעים בהליך המאוחד(להלן: התובעים), טוענים כי בעת שהחל רכבם לחצות את צומת הרחובות החולה ונחל עיון במודיעין, הגיע רכב הנתבעים מימין, במהירות רבה ונכנס לצומת מבלי לציית לתמרור עצור שבכיוון נסיעתו, חסם את נסיעת רכבם וגרם להתנגשות.

מטעם התובעים העיד התובע 2 (להלן: התובע). לטענתו הגיע לצומת שהיתה פנויה, והתכוון להמשיך ישר, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) נכנסה במהירות לצומת, והוא לא יכול היה לעשות דבר כדי למנוע התאונה, פרט ללחיצה על הבלמים. לטענתו הגיע לצומת בנסיעה אטית של 5 עד 10 קמ"ש, כיוון שקיימים 4 פסי האטה גבוהים בכביש, לפני הצומת. הוא ראה את הנתבעת, כשירדה מרחוב נחל עיון בנסיעה אטית, אך לפתע האיצה והחלה לחצות את הצומת במהירות, בניצב לכיוון נסיעתו. כתוצאה מן ההתנגשות נפגעה חזית רכבו בצידה השמאלי, ונפל כל המגן הקדמי. כתוצאה מפגיעתו ברכב הנתבעת, הסתחרר רכבה ונעמד כשהוא בכיוון ההפוך לכיוון שבו נסעה. כשעומת עם חומרת הפגיעה ברכבו טען כי אילו היה נוסע מהר, היתה הנתבעת פוגעת ברכבו אך אילו נסעה היא לאט, היתה נגרמת רק תאונת "נשיקה".

באמצעות התובע הוגשו תמונות מזמן התאונה.

מטעם הנתבעים שהם גם התובעים בהליך המאוחד (להלן: הנתבעים), העידה הנתבעת. לטענתה הגיעה לצומת ועמדה בעצור, ולאחר מכן נכנסה לצומת, הסתכלה לכל הכיוונים, וחצתה אותו. רק כשהיתה בסוף הצומת, הגיע רכב מאחור משמאלה, ופגע בחלק האחורי שמאלי של רכבה, והעיף אותה לזווית שבה נעמדה לבסוף, בכיוון ההפוך לכיוון נסיעתה. הנתבעת העידה כי אילו נסע התובע לאט, ייתכן שהיתה פוגעת בו, או שהוא היה פוגע בה בחלק הקדמי, אך לא כך היה. לדעתה הוא נסע מאד מהר, אחרת היה רואה אותה. לטענתה הבחינה בתובע רק כשהיתה בסוף הצומת, וראתה שהגיע בנסיעה מהירה. ברכבה היו באותה עת שני ילדיה, והיא נסעה בזהירות.

הוגשו מטעם הצדדים הודעות הנהגים ותמונות הרכבים מחוות דעת השמאים.

התובעים טוענים כי ענייננו במקרה של אי מתן זכות קדימה בצומת, בניגוד להוראת תמרור. נטען כי התובע מכיר את הכביש היטב כיוון שהוא מתגורר בסמוך. הוא נסע במהירות נמוכה כשלפתע חסם רכב הנתבעת את דרכו ובלית ברירה פגע ברכבה. גרסת הנתבעת כוללת סתירה פנימית כיוון שלטענתה ראתה את רכב התובע לראשונה, כשנייה לפני ההתנגשות, ומצד שני היא טוענת שראתה שהגיע במהירות גבוהה. כמו כן, בטופס הודעת הנהג שלה, טענה שהתכוון לפנות שמאלה, מה שהסתבר כלא נכון, על פי עדויות שניהם. עוד נטען כי אין לקבוע ממצאים על פי זווית עמידת הרכבים לאחר התאונה, אלא על פי נקודת האימפקט, שלגביה לא נשאל התובע. לחילופין, ביקשו התובעים כי תחולק האחריות בין הצדדים באופן שיוטלו רק 20% מן האחריות על התובע, בהתאם לפסיקה.

הנתבעים טוענים כי לאחר עיון בראיות, לא ייתכן לקבוע שהתובע נסע במהירות של 5 עד 10 קמ"ש כטענתו. אילו היתה גרסתו נכונה, היתה הנתבעת מתנגשת בו, ולא להיפך, אך התובע עצמו מאשר כי הוא זה שהתנגש בה. עצמת הנזקים ברכב התובע מעיד על מהירות נסיעתו, וכן מעידה עליה גם הזווית שאליה הועף רכב הנתבעת. העובדה שרכב הנתבעת נפגע בחלקו האחורי, מלמדת על כי היה כבר בסוף חציית הצומת כשנפגע ועל כן היה התובע צריך לראותו מבעוד מועד ולמנוע ההתנגשות.