תא"מ 18768-11-12 הוט - מערכות תקשורת בע"מ נ' שלו, תא"מ 58537-11-12 שלו נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק דנן ביום 18.11.2014 על ידי כבוד השופט ורבנר ז"ל, בהעדר הנתבעת, משלא התייצבה לדיון ההוכחות. כן בקשה הנתבעת לעכב את ביצוע החלטת כבוד השופט ורבנר ז"ל מיום 9.2.2015, במסגרתה נדחתה בקשתה לביטול פסק הדין.

2.במסגרת התיק דנן התנהלו שתי תביעות שאוחדו. האחת - תביעתן של התובעות (להלן "התובעת") בתיק 18768-11-12, על סך של 3,533 ₪ והשניה - תביעה שהוגשה על ידי הנתבעת בתיק 58537-11-12, במסגרתה עתרה לחייב את התובעת בסך של 35,000 ₪, בגין הפרות של ההסכמים בין הצדדים.

במסגרת פסק הדין, שניתן כאמור במעמד צד אחד, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,533 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.8.2012 (יום פתיחת תיק ההוצל"פ כנגדה) ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,750 ₪ וכן, את אגרות המשפט. במסגרת פסק הדין, נמחקה גם תביעתה של הנתבעת בת.א. 58537-11-12 (אשר הדיון בה אוחד עם הדיון בתיק 18768-11-12) והיא חויבה לשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,300 ₪. בקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה על ידי הנתבעת ביום 22.12.2014 נדחתה על ידי כבוד השופט ורבנר ז"ל בהחלטתו מיום 9.2.2015.

3.הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה ביום 1.3.2015 והיא הובאה בפני בתוקף תפקידי כשופט תורן. הנתבעת טענה, כי לא קבלה העתק מתגובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין ולא נתבקשה להגיש תשובה לתגובה. לטענתה בית המשפט טענה בהחלטתו מיום 9.2.2015. היא עתרה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד לסיום הליכים העומדים לרשותה על פי חוק (עד לסיום הליכי הערעור, כאמור בכותרת בקשתה). לטענתה, לא יגרם נזק כלשהו לתובעת, בעוד שלנתבעת יגרם נזק בלתי הפיך.

4.בהחלטתי מיום 15.3.2015 הורתי על העברת הבקשה לתגובת התובעת בתוך 10 ימים וניתנה לנתבעת זכות תשובה לתגובה בתוך 5 ימים לאחר מכן, כאשר ימי הפגרה ימנו במניין הימים. עוד הורתי, כי עד להכרעה בבקשה, יעוכב ביצועו של פסק הדין.

5.ביום 10.3.2015 הגישה ב"כ התובעת בקשה להארכת מועד להגשת התגובה. בהחלטתי מאותו יום נדחתה הבקשה.

6.ביום 15.3.2015 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה ליתן החלטה בהעדר בבקשה לעיכוב ביצוע. הנתבעת טענה כי במועד ההוכחות נפלה למשכב עקב מזג האוויר באותם ימים ולכן, לא יכלה להגיע לדיון. בנוסף, העלתה טענה לא ברורה לפיה ההחלטה מיום 9.2.2015 "ניתנה רטרו". הנתבעת טענה, כי התובעת לא הגיבה לבקשה לביטול פסק הדין וכי בית המשפט לא הפעיל שיקול דעת. עוד טענה, כי קיימים לה סיכויים טובים בערעור. הנתבעת עתרה, אפוא, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

בד בבד, ביום 15.3.2015, הוגשה גם תגובת התובעת לבקשה. במצב דברים זה, דחיתי את הבקשה ליתן החלטה בהעדר. במקביל, הורתי לתובעת להמציא העתק מהתגובה לידי הנתבעת וחזרתי על ההחלטה המתירה לנתבעת להגיש תשובה לתגובה בתוך 5 ימים לאחר מכן.

במסגרת תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע, טענה התובעת, כי המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על החלטה בבקשה לביטול פסק דין הינו 30 ימים וכי נכון לאותו מועד חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.2.2015. לפיכך, יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע מטעם זה. בנוסף, טענה התובעת כי הכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין המחייב בתשלום כספים, אם ניתן להבטיח את השבת הכספים למערער למקרה שיזכה בערעור. נטען, כי הנתבעת לא התייחסה בבקשה לסיכויי הערעור ולא העלתה טענה שיש בה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. מנגד, טענה התובעת, ככל שהנתבעת לא תשלם את סכום פסק הדין וככל שידחה ערעורה, קיים חשש כבד מאד, כי לא תשא בתשלום פסק הדין וההוצאות שיפסקו לה. התובעת הצביעה על כך שהנתבעת בחרה שלא לקבל ייצוג משפטי, למרות שהומלץ בפניה לא אחת לעשות כן וכי היא עשתה שמוש לרעה בהליכי המשפט. עוד הוסיפה התובעת, כי תגובתה לבקשה לביטול פסק הדין נשלחה לנתבעת בדואר רשום עם אישור מסירה ונמסרה לידיה ביום 1.3.2015. עוד ציינה התובעת, כי פסק הדין ניתן לאחר דחייה של דיון הוכחות קודם, נוכח התנהלות הנתבעת. התובעת עתרה, אפוא לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.