תא"מ 18736-04-13 טאטור נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

זוהי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת לתשלום תגמולי ביטוח בעטיה של תאונה מיום 5.4.09 בה היה מעורב רכבו מ.ר 59-849-35 עם רכב מ.ר 98-849-28 (להלן: "רכב צד ג'"). המשיב עותר בתביעה זו לתשלום סכום של 3,299 ש"ח המהווים 40% מסך הנזק שנגרם לרכבו, זאת לאורו של פסק הדין בתא"מ 40507-03-10 (להלן: "התביעה הראשונה") בו יוחס לו אשם תורם לקרות התאונה בשיעור זה.

יובהר, למען שלמות התמונה, כי במסגרת התביעה הראשונה אותה הגיש המשיב כנגד בעליו של רכב צד ג', הוגשה נגדו תביעה שכנגד כי אז הגיש המשיב הודעה לצד שלישי אל המבקשת. במסגרת פסק הדין שניתן על ידי ביום 7.2.12 על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, נקבעה חלוקת האחריות ביחס לתאונה כך שלמשיב נקבע אשם תורם בשיעור של 40%. על בסיס מסקנה זו קיבלתי את התביעה שכנגד וקבעתי כי על המשיב לשלם לבעל רכב צד ג' 40% מסך הנזקים שנגרמו לו, אולם מכוח פוליסת הביטוח, קיבלתי את ההודעה לצד שלישי ששלח המשיב וחייבתי את המבקשת בתשלום חלקו של המשיב.

בבקשה זו עותרת המבקשת, כאמור, לדחיית התביעה על הסף מכוח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 הקובע תקופת התיישנות בת 3 שנים - מיום שארע מקרה הביטוח- בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח. לשיטתה, היות והתביעה הוגשה ביום 10.4.13 בעוד שמקרה הביטוח ארע ביום 5.4.09, התיישנה זכותו של המשיב.

לשיטת המבקשת, אין בפעולות שננקטו על ידי מי מהצדדים, קודם להגשת התביעה, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. כן, אין בתשלום סכום פסק הדין על ידה כדי להוות הכרה בזכות המפסיקה את מרוץ התיישנות התביעה.

המשיב מתנגד לסילוק התביעה על הסף. לשיטתו, יש להוציא ממניין הימים את התקופה שמיום 14.9.10 בו הוגש כתב תביעה מתוקן והודעת צד ג' במסגרת התביעה הראשונה, ועד ליום 7.2.12 בו ניתן פסק הדין, ומטעם זה לא התיישנה תביעתו.