תא"מ 18677-09-15 אליאיב נ' בוזגלו

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה ברחוב ירושלים בראשון לציון. לטענת הנהג בקטנוע השייך לתובע, הוא המתין ברמזור ברחוב אחד העם פינת ירושלים מאחורי רכב התובע. כשהתחלף הרמזור לירוק פנו שניהם שמאלה לרחוב ירושלים, כאשר רכב הנתבע השתלב בנתיב השמאלי והוא נסע בנתיב הימני, ואז סטה לפתע רכב הנתבע ימינה. כתוצאה מכך, הקטנוע פגע בכנף הימנית אחורית של רכב הנתבע, ו"השתפשף" לאורך הצד הימני של הרכב. כתוצאה מהתאונה הועף הקטנוע על רכבים שחנו מצד ימין, שגם הם נפגעו.

גרסתו של הנתבע שונה היא. לטענתו, הוא פנה מרחוב אחד העם לנתיב הימני ברחוב ירושלים ומעט לאחר מכן עצר על הנתיב בחניה כפולה ("דאבל פארקינג") מתוך כוונה לרדת לקנות בבית מאפה שנמצא בצד הדרך. כ-20 שניות לאחר שנעצר, ניסה הקטנוע לעקוף אותו מימין ולהשתחל בינו לבין המכוניות שחנו מימין. ניסיון זה לא הצליח וכך פגע בו הקטנוע.

3.מטעם התובע העידו התובע עצמו, אשר לא היה במקום התאונה אולם העיד על שיחות שקיים עם הנתבע, וכן מי שנהג בקטנוע. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ועדה שהעידה כי ראתה חלק מהתרחשות התאונה. התובע ביקש להשמיע בדיון הקלטות של שיחות שקיים עם הנתבע. בא כוח הנתבע התנגד לכך מטעמים שונים, ובסופו של יום לא אפשרתי את השמעת ההקלטות, בין היתר בשל כך שלא הוגשו תמלילי השיחה. התובע ביקש להגיש את ההקלטות בצירוף תמלילים, וקבעתי כי הבקשה תידון בתום הדיון. אולם, בסיום הדיון הודיע בא כוח התובע כי הוא מוותר על הבקשה, והוא יסתפק בחקירתו של הנתבע בקשר לדברים שאמר בשיחות בינו לבין התובע.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל. החלטתי זו נשענת על מספר אדנים: ראשית, גרסתו של נהג הקטנוע, שעדותו הייתה מהימנה, סבירה יותר מגרסתו של הנתבע. לגרסת הנתבע ניסה הקטנוע לעקוף אותו מימין, על אף שהיה רווח צר בלבד בינו לבין הרכבים שחנו מימינו, בשעה שהייתה לו אפשרות נוחה לעקוף אותו מצד שמאל. הגם שתרחיש עובדתי זה אינו בלתי אפשרי, דומה כי הוא פחות סביר. שנית, הנתבע אישר בחקירתו כי בשיחותיו עם התובע הגם שהוא הכחיש את אחריותו לתאונה הוא ביקש שלא יפעיל את הביטוח והציע לו לתקן את הקטנוע, וכך ביקש גם מנהגי רכבים שחנו בצד ונפגעו מהקטנוע. אילו, כטענת הנתבע, היה הקטנוע פוגע בו כאשר הוא במצב של עצירה מוחלטת מספר שניות לא מבוטל, אין זה נראה סביר שהוא יציע הצעה כזו. הנתבע טען בדיון כי הסכים לתקן את הרכבים מכיוון שהוא סבר כי מדובר יהיה בעלות של כמה מאות שקלים והעדיף לשלם סכום זה על מנת שלא להיכנס להתדיינות. טענה זו לגבי הערכת עלויות התיקון אינה סבירה, בהתחשב בנזק שנגרם לקטנוע ובכך שניזוקו עוד לפחות שני רכבים. שלישית, בכתב ההגנה נאמר, כי רכב הנתבע היה "בנסיעה" בנתיב הימני (סעיף 2 לכתב ההגנה), וזאת בניגוד לטענתו של הנתבע בדיון לפיה הוא היה בעצירה. אין בידי לקבל את טענתו של בא כוח הנתבע כי בסעיף 5 לכתב ההגנה נאמר שהרכב היה בעמידה. בסעיף 5 ההתייחסות היא לרכבים שחנו בצד ימין, ושילוב הסעיפים מלמד דווקא על גרסה לפיה רכב הנתבע היה בנסיעה. אין בידי גם לקבל את טענת בא כוח הנתבע כי אין לייחס חשיבות לאמור בכתב ההגנה מן הטעם שהוא לא נכתב על ידי הנתבע. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, כך שכתב ההגנה מהווה גם תצהיר של בעל הדין, ולא ניתן להשלים עם טענה לפיה מדובר במסמך חסר ערך ראייתי. מכל מקום, ההכרעה אינה מתבססת על האמור בכתב ההגנה בלבד, כי אם מדובר בנדבך ראייתי נוסף התומך בגרסת התובע.

5.אשר לעדת הראייה שהובאה מטעם הנתבע: עדה זו לא ידעה להעיד על נסיבות התרחשות התאונה, למעט הטענה לפיה רכב הנתבע היה בנתיב הימני כעשרים שניות לפני התרחשות התאונה. העדה אף טענה תחילה כי ראתה את הקטנוע עוקף את הרכב מימין, אולם בהמשך הבהירה כי כלל לא ראתה היכן פגע הקטנוע ברכב. העדות לא הייתה סדורה, ולא התרשמתי כי היא יכולה לספק גרסה ברורה ומהימנה של נסיבות התאונה. בנסיבות אלו, איני סבור שניתן לייחס לעדות זו משקל של ממש.

6.אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 4,456 ש"ח בגין הנזק לפי חוות דעת השמאי; סך של 600 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי; את שכר עד התובע שנפסק בדיון; סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט; ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. לא מצאתי לפסוק עלות השכרת קטנוע חלופי, באשר הוצאה זו לא הוכחה כנדרש.

זכת ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.