תא"מ 18507-09-12 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

המדובר בתביעה שיבוב שהגיש התובעת לשיפוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידה (להלן "הרכב המבוטח") במסגרת תאונת דרכים מיום 3.10.11.

טענות הצדדים

1.לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום התאונה בשעה 19:00 פנה הרכב המבוטח שמאלה. לפתע הגיח רכב המבוטח על ידי הנתבעת (להלן "רכב הנתבעת"), עקף שני רכבים שהמתינו בנתיב נסיעתו לסיום פניית הרכב המבוטח ופגע ברכב המבוטח בחלקו האחורי ימני.

2.הנתבעת טוענת בכתב ההגנה מטעמה כי במועד התאונה נסע רכב הנתבעת בנסיעה זהירה והחל חוצה צומת לאחר שהבחין כי הדרך פנויה. לפתע פתאום הגיח הרכב המבוטח מן הכיוון הנגדי, פנה שמאלה מכיוון נסיעתו תוך חציית נתיב רכב הנתבעת וללא מתן זכות קדימה ופגע ברכב הנתבעת.

3.ביום 6.7.14 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו בפניי שני נהגי הרכבים המעורבים ובסוף הישיבה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

4.התובעת טענה בסיכומיה כי העובדה שהפגיעה ברכב המבוטח היא בצידו האחורי ימני מהווה ראיה לכך שהפגיעה התרחשה כשהרכב היה בסיום הפניה שמאלה ולא בתחילתה כפי שטען נהג רכב הנתבעת. לדבריה, גם לו היתה נכונה טענתו של נהג רכב הנתבעת כי פנה שמאלה מיד לאחר שהבחין ברכב המבוטח עדיין היתה הפגיעה בחלקו הקדמי ולא האחורי.

עוד טוענת התובעת כי ההסבר לטענת נהג רכב הנתבעת כי לא ראה את הרכב המבוטח לפני הפגיעה הוא שרכב אחר שעמד לפניו בכיוון נסיעתו על מנת לתת לרכב המבוטח לפנות שמאלה חסם את שדה הראיה שלו ולכן עקף את הרכב הנוסף מימין במקום בו הכביש רחב דיו והופתע על ידי הרכב המבוטח.

עוד טוענת התובעת כי העובדה שגם נהגת הרכב המבוטח ציינה כי לא ראתה את רכב הנתבעת מהווה ראיה לכך שהיא ראתה את הרכב שנתן לה זכות קדימה ועל כן הופתעה מנהג רכב הנתבעת שעקף מימין את הרכב הממתין לסיום פנייתה ופגע בה.

עוד הצביעה התובעת על כך שנהגת הרכב המבוטח לא העידה כפי שנוח לה אלא הודתה ישר שזכות הקדימה היא של הרכבים המגיעים מולה ואף הצביעה על העובדה שהנתבעת לא צירפה תמונות או ראיות כלשהו לנזקי רכב הנתבע ונהג הרכב הנתבע לא הגיש תביעה משפטית בגין נזקיו למרות שלפי טענתו זכות הקדימה היא לו.

5.הנתבעת טוענת לעומת זאת כי אין מחלוקת ואף נהגת הרכב המבוטח מודה בכך שבמקום בו אירעה התאונה זכות הקדימה היא לרכב הנתבעת, וזאת נקודת המוצא.

עוד היא טוענת כי ההסבר לפגיעה בחלקו הימני אחורי של הרכב המבוטח היא סטיית נהג רכב הנתבעת שמאלה, כפי שהעיד בבית המשפט ועל כן יש לדחות הטענה כי מיקום הפגיעה מצביע על כך שהרכב המבוטח נפגע כאשר היה כבר בסוף פנייתו שמאלה.

עוד טוענת הנתבעת כי נטל ההוכחה לקיומו של רכב נוסף שהמתין עד לסיום הפגיעה מוטל על התובעת והיא לא הביאה כל ראיות חיצוניות מלבד עדותה של נהגת הרכב המבוטח על מנת להוכיח עובדה זו והנהגת אף סתרה עצמה כאשר בהודאה על התאונה לחברת הביטוח טענה כי שני רכבים עמדו והמתינו לפנייתה ולא רכב אחד.