תא"מ 18430-06-14 אברהם נ' מיכאל ואח'

בפני תביעה על נזקים שנגרמו לרכב התובעת ביום 10.10.12 בעת שחנה בחניון בניין המגורים המשותף ברח' שלמה 2 פ"ת (להלן: הבניין).

לטענת התובעת, הנתבע 1 (להלן: הנתבע) שהינו שכן בבניין, ומקום החניה שלו צמוד מימין לחניית התובעת, פגע ברכבה במהלך תמרון יציאה/כניסה למקום החניה שלו, ולאחר שהבחין בפגיעה, עזב את המקום מבלי לדווח על הנזק שגרם, והחנה את רכבו ברחוב, מחוץ למגרש החניה.

הנתבע כופר בטענה כי הוא ו/או רכבו גרמו את הנזק לרכב התובעת, וטען כי החנה את רכבו ברחוב באותו ערב מאחר שמקום החניה שלו היה תפוס ע"י רכב אלמוני.

מטעם התובעת העיד בעלה, שמואל משה, שהוא המשתמש הקבוע ברכב, שמסר כי בעת שהיה בעבודה, בשעת ערב, מסרה לו אשתו טלפונית על כך שהרכב נפגע בהיותו בחניה של הבניין. לאחר שחזר לביתו וראה את הפגיעה ברכב, עלה יחד עם בנו לבית הנתבע, מאחר שהפגיעה היתה בצד בו נמצא מקום החניה של הנתבע. הנתבע הכחיש כי ידוע לו משהו על הפגיעה ברכב התובעת. לטענת העד, מאחר שתהה כיצד הנתבע נמצא בדירתו אך רכבו אינו חונה במקום החניה שלו, בדק ברחוב וראה את רכב הנתבע חונה בקצה הרחוב, ועליו סימן פגיעה התואם לדעת העד את הפגיעה ברכב התובעת. הפגיעה ברכב הנתבע היא בפינה השמאלית האחורית, ויש על מקום הפגיעה צבע אפור. לטענת העד, לאחר שהבחין בכך, ביקש מהנתבע להסיע את רכבו למגרש החניה כדי להראות לו את ההתאמה בין הפגיעות בשני הרכבים, והנתבע נאות ועשה כדבריו, אך המשיך וטען כי אין מדובר בפגיעות מאותו אירוע וכי לא הוא פגע ברכב התובעת.

מטעם התובעת העיד מר אילן אלקובסקי, אשר מסר כי בהיותו בשעות אחה"צ המאוחרות במרפסת של חמותו המתגוררת בקומה השניה בבניין, כשהמרפסת צופה אל מגרש החניה, שמע קול חבטה והבחין ברכב שחור מדגם גרמני פוגע בכנף של רכב חונה, ואז נהג הרכב יצא ממנו, הסתכל בתוצאות המכה, נכנס חזרה לרכבו ונסע. העד לא היה יכול לזהות את הנתבע, נוכח זווית הראיה, המרחק וחלוף הזמן, אך אמר כי אין מדובר באדם שמראהו שונה ממראה הנתבע באופן בולט כלשהו.

כמו כן הוגשה חוו"ד השמאי ירון דנינו מטעם התובעת, אשר בדק את הנזקים לשני כלי הרכב והשווה ביניהם. השמאי קבע בחוות הדעת, כי מבחינת אופי הפגיעות, מיקומן בכלי הרכב, הצבע שהותירו הרכבים זה על זה, והגובה ביחס לפני הקרקע, הפגיעות מתאימות זו לזו. לגבי סימני הנזק על המראה –יתכן כי השפשופים נגרמו בתאונה זו, מבלי שהותירו פגיעה בחלק הפוגע ברכב הנתבע.

הנתבעים לא ביקשו לזמן את השמאי לחקירה נגדית על חוות דעתו ולא הגישו חוות דעת נוגדת מטעמם.

הוצגו תמונות של הנזקים בשני כלי הרכב, המראים סימני צבע שחור על הדלת והכנף הקדמיות ימניות ברכב התובעת ועל מראת הצד, וסימני צבע בהיר על הפינה השמאלית האחורית של רכב הנתבע.

הנתבע העיד כי חזר מעבודתו בשעת ערב, ומאחר שבמקום החניה שלו חנה רכב בלתי מוכר, חנה מחוץ למגרש, ברחוב. לאחר מספר דקות הגיע לדירתו שמואל משה, ופנה אליו לגבי הפגיעה ברכב התובעת. הנתבע אישר כי ברכבו היו סימני שפשוף ולדבריו מדובר בפגיעה שנגרמה לרכבו באירוע אחר. הנתבע הדגיש כי אין לו אינטרס להכחיש את אחריותו, אילו רכבו היה זה שפגע ברכב התובעת, מאחר שעל פי ההסכם של החברה שלו עם חברת הליסינג הנתבעת 2, אין השתתפות עצמית לנהג במקרים של תאונה ונזק לצד ג'.