תא"מ 1840-03-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' בן שבו

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכבי הצדדים, תמונת מקום התאונה שאושרה על ידי העדים ותיק המשטרה אני מורה על קבלת התביעה במלואה.

אני מעדיף את גרסת עדות התובעת על פני גרסת הנתבע לתאונה ולפיה רכבם נפגע בעודות עומד בצומת על ידי משאית הנתבע אשר פנתה שמאלה בחוסר זהירות. ראשית, בהודעת הנתבע בכתב שניתנה יומיים לאחר התאונה אין כי אזכור דבר וחצי דבר בנוגע לכך שהוא ראה את רכב התובעת מתקרב לצומת בנסיעה ואז פוגע בו כפי שהעיד כי כך ראה. על עדותו בסוגיה זו חזר הנתבע מספר פעמים בעדותו אולם אין כל זכר בהודעתו כאמור בעניין זה. גם בחקירתו במשטרה תחת אזהרה הטעים הנתבע כי התוודה לתאונה לראשונה בעת הפנייה שמאלה אך מפני שהרגיש מכה בצד המשאית [עמ' 2 שורות 4-5 ובפרט שורות 18-19 לחקירה] כאשר למעשה הוא לא ראה אותו קודם לכן [ שם, בשורות 15- 16 לחקירה]. בהמשך, חזר הנתבע יותר מפעם אחת בחקירתו כי כלל לא הבחין ברכב התובעת לפני התאונה. לטענתו הדבר נעוץ בכך שהיא לא הייתה בצומת קודם לתאונה כפי שניסה להסביר זאת בעדותו היום ואולם איני מקבל הסבר זה מהטעם הפשוט שעל פי חקירת הנתבע כאמור, הוא הבחין ברכב התובעת לראשונה אך ברגע המכה ומכאן שאינו יכול להעיד הן על אי עצירתו של זה והן על כך שהלה היה בנסיעה בעת שהתקרב לצומת. פרטי החקירה ביחס לסוגיית המצאות רכב התובעת בעת התאונה , תואמים אחת לאחת את דו"ח הפעולה שהוגש לתיק שם אזכר השוטר מפיו של הנתבע כי כלל לא ראה את רכב התובעת לפני התאונה. לעומתו, הן בהודעתה הכתובה לתאונה של נהגת התובעת לתובעת והן בהודעתה במשטרה של אמה שהעידה היום על התאונה, והן בהודעתה של נהגת התובעת אף היא במשטרה על עדותן היום בפניי, חזרו העדות יותר מפעם אחת ובהחלטיות על טענתן כי רכבן עצר בעת התאונה ולא זז. אף יתרה מכך, הנתבע אישר בעדותו ובחקירתו כי התאונה אירעה בנתיב נסיעת רכב התובעת, לאמור, רכב זה לא סטה למסלול המשאית. תמונות הנזק של רכב התובעת מחזקות גרסה זו. מכאן שכל סטייה שהיא הייתה מנת חלקו של הנתבע ולא של נהגת התובעת וממילא בחקירתו אישר זה כי חדר לנתיב נסיעת רכב התובעת עם חלקה השמאלי של המשאית ופגע בו [שם, בעמ' 2 שורות 30-31]. יוער לחיזוקם של הדברים, כי בשרטוטו את התאונה בטופס ההודעה, צייר הנתבע את רכב התובעת בעת מפגש הרכבים בקו אחיד לקו הצומת בשעה שהוא פונה ופוגע בו עם דופן שמאל של משאיתו. אף מעברם של דברים, לא נסתרה עדות העדות כי ראו את המשאית עובר לתאונה טרם שפנתה שמאלה. אף אם היה רכבם בנסיעה ואף אם עמד, אני מתקשה לקבוע כי הייתה לנהגת התובעת סיבה לקחת סיכון לא סביר, ללא אומדן נכון, ולהתנגש במשאית הבאה מולה או להימצא חוצה את הצומת באופן שעשוי להביא למפגש בין הרכבים. תוואי הדרך אינו מלמד גם על סיכוי לטעות בשיקול דעת או אחרת, בשעה שרכב התובעת אמור לנסוע לאיטו בכביש עירוני, במהירות יחסית נמוכה לנוכח בין היתר יציאת הרכב לדרך לראשונה מטרים ספורים לפני התאונה ולהתנגש ללא הבחנה במשאית הבאה מולו. הסבירות לכך, לנוכח מכלול הראיות הינה נמוכה ביותר עד אפסית.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבע באמצעות חברת ק.ש חתמים בינלאומיים בע"מ ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 44,939 ₪, נכון להיום, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדות מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

תיק המשטרה שהוגש לבית המשפט יסרק לתיק.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ו, 24 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.