קשר רנטאקר בע"מ נ' ינאי ואח'

בפני תביעה שעניינה נזק שנגרם לרכב התובעת בהיקף של 3218 ₪ בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.5.16.

התובעת הינה הבעלים של רכב נושא מ.ר. 8859279

הנתבע 1 הינו הנהג ברכב נושא מ.ר. 4695669

הנתבעת 2 הייתה מבטחת רכבו של הנתבע 1 במועדים הרלוונטיים.

בכתב התביעה נטען כי רכבו של הנתבע 1 סטה לכיוונו של רכב התובעת וגרם לו לנזקים.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכב התובעת הוא שסטה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת ולפיכך האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת.

בפני העידו הנהגים המעורבים בתאונה.

עד התובעת העיד כי עמד במסלול השמאלי ואילו הנתבע 1 עמד במסלול הימני- כאשר שני המסלולים פונים שמאלה. לדבריו נתיב נסיעתו היה פנוי יותר ולפיכך ביקש הנתבע 1 להשתלב במסלולו ואגב כך פגע ברכבו. לטענת עד התובעת נסע במהירות איטית מהנתבע ולכן נוצר מרווח בו ביקש הנתבע 1 להשתלב אולם אגב כך, פגע ברכב התובעת.

הנתבע טען מאידך כי עמד במסלול השמאלי ורכב התובעת עמד מאחוריו. כאשר פנה הנתבע שמאלה (וכאמור- רכב התובעת מאחוריו לטענתו) עוד טרם השלים את הפניה, ביקש רכב התובעת להשתחל לנתיבו שכן יתכן וחסם את נתיב הנסיעה הנגדי, ואגב תמרון זה פגע רכב התובעת בחלקו האחורי של רכבו.

דיון ומסקנות-

כלל נקוט במשפט האזרחי, כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיה ממשית, כדי שיוכל לקבל סעד בבית המשפט.

כאשר מובאות לפני ביהמ"ש גרסאות סותרות, המכחישות זו את זו, בלא שהובאה כל ראיה חיצונית נוספת שיש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסת התובע, ומבלי שהתובע הצליח לטעת ספק בגרסת הנתבעים, המשמעות היא שהתובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח את תביעתו.