תא"מ 18390-03-14 סנטר1שרי ירושלים בע"מ נ' סוסנה מובינג בע"מ

1.לפניי תביעה כספית- נזיקית במסגרתה עותרת התובעת לחייב הנתבעת בנזקים שנגרמו למעקה זכוכית של דרגנוע המותקן במרכז המסחרי אשר בניהולה, בסך 17,040 ₪.

2.לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, ביום 16.6.13 פגעה עגלת הנתבעת במעקה זכוכית של דרגנוע וגרמה לשבירתו ולהשבתת הדרגנוע. לטענת התובעת הפגיעה אירעה עקב רשלנותו של עובד הנתבעת שהוביל את העגלה בחוסר זהירות. אין חולק, כי מבחינה עובדתית האירוע התרחש בנסיבות אלה ועיקר המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה סביב שאלת היקף הנזקים.

3.עיקר הטרוניה של הנתבעת, כעולה ממכתב בא כוחה (נספח א' לכתב התביעה) שנשלח מיד בסמוך לאחר האירוע, נסוב, כאמור לעיל, סביב היקף הנזקים הנטען כאשר לדידה של הנתבעת, עסקינן בתיקון נזק שעלותו אינה עולה על סך 1,500 ₪ בהתאם להצעת מחיר שקיבלה מחברה מובילה. התובעת טוענת מאידך גיסא, כי הינה קשורה בהסכם למתן שירותי אחזקה של הדרגנוע עם חברת "שינדלר נחושתן מעליות בע"מ" וכי על פי הסכם השירותים ניתנה לתובעת אחריות בתנאי שבמשך כל תקופת ההסכם שירותי האחזקה והתיקונים יעשו אך ורק באמצעותה.

4.לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, לתובעת אחריות תורמת של 100% לקרות האירוע שכן, האירוע התרחש בעקבות החלקת עגלה של תינוק כתוצאה מרטיבות שהייתה על ריצפת הקניון לכיוון עגלת הנתבעת ובנסיבות אלה נאלץ עובד הנתבעת לסטות מכיוון נסיעתו על מנת למנוע פגיעה בעגלת התינוק ותוך כדי פגיעה במעקה הדרגנוע. אשר לשיעור הנזק, כאמור לעיל, סבורה היא כי ניתן היה לתקן הנזק בדמות הזכוכית הסדוקה על חשבונה בעלות של 1,500 ₪ ואולם, התובעת הגדילה את נזקיה בניגוד לחובת הקטנת הנזק.

5.הצדדים הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, בצירוף הנמקה קצרה. לאחר ששמעתי את הצדדים, נתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות הסיכויים והסיכונים של כל צד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

6.רקע כללי – הלכה פסוקה היא שעל הניזוק מוטל הנטל להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו כאשר הצדקה לעיקרון של הקטנת הנזק יפה היא לכל דיני החיובים ובכללם דיני הנזיקין. בענייננו, התעוררה מחלוקת בעניין זה באופן שהנתבעת טוענת כי היה על התובעת לבחור בהצעת התיקון הזולה יותר מכוח עיקרון זה. עד כמה רחוק, אם כן, הניזוק צריך לפעול על מנת להקטין את נזקו כאשר ברי, כי עניין בלתי נפרד מעיקרון הקטנת הנזק הינו חובתו של הנפגע שלא להגדיל נזקו. השאלה מה נחשב לסביר בנסיבות המקרה היא בעיקרה שאלה של עובדה, שחובת הוכחתה רובצת לפתחו של הנתבע. אחד המבחנים להתנהגות סבירה היא אם אדם זהיר היה פועל באותו אופן אילו העוול שנעשה לו היה נעשה על ידיו לעצמו. המבחן לכך אינו רצונו או החלטתו של הניזוק עצמו, אלא, מבחן הקשור בנסיבות המקרה השייכות לעניין, מבחן של האדם הסביר שהיה נקלע למצבו של הניזוק. יודגש, כי הניזוק לא חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו. עם זאת, יש לבחון אף את השיקולים המתחרים וצריך לתת ביטוי לצורך של הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק ויש לדרוש מהניזוק כי יתחשב הן באינטרס של עצמו והן באינטרס של המזיק תוך איזון ראוי ביניהם.

7.מן הכלל אל הפרט- במקרה דנן העיד בפניי עד תביעה, מר ליפשיץ יעקב, שהינו הבעלים של חברת 'אפיק יועצים', חברה המעניקה שירותי יעוץ ופיקוח למעליות ודרגנועים ברחבי הארץ ואשר העניקה בזמנים הרלבנטיים שירותים אלה אף לתובעת הן בשלב התכנון והאחזקה של הדרגנוע והן בנזק נשוא תיק זה. לדבריו, עסקינן במתקן בטיחותי שלא ניתן להפעילו ללא אישור שהתיקון בוצע כראוי. כמו כן, לדבריו חברתו אישרה לתובעת את התיקון של חברת שינדלר ואף ניהלה מו"מ עימה בעניין עלות התיקון. בחקירתו הנגדית העד אישר כי אומנם הוא לא טיפל בעניין באופן אישי, אלא, עובד מטעמו. כמו כן, העיד בפניי מנהל התובעת, מר אלי בן משה, כי עסקינן במתקן המטופל ומתוחזק על ידי חברת שינדלר וכי נמנע מלקבל הצעת הנתבעת לתיקון, זאת, נוכח "בעיה לגבי אחריות עתידית".

כמו כן, העד בפניי מר דוד סוסנה, מנהל הנתבעת, שטען כי הנתבעת המציאה לתובעת הצעת מחיר נגדית להחלפת הזכוכית של הדרגנוע. לדבריו, ביצע פניה טלפונית לחברת שינדלר נחושתן ולחברת אלקטרה כדי להתייעץ עימם והם טענו כי תיקון הזכוכית אינו חלק ממנגנון הדרגנוע ומשכך אין לחברתם יתרון על פני חברות אחרות.

8.לאחר ששמעתי הצדדים ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין סבורני, כי התובעת הרימה את הנטל מצידה להוכיח כי פעלה כניזוק סביר בנסיבות העניין שעה שפנתה בהמלצת חברת הייעוץ "אפיק יועצים" לחברת שינדלר לצורך תיקון הנזקים הנטענים, זאת, בשים לה לעובדה כי עסקינן במתקן יקר ומסוכן המותקן במקום מרכזי בעיבורו של מרכז מסחרי הומה אדם. בנסיבות אלה, אין לראות בפנייה לחברות העוסקות ומתמחות בהפעלת ותיקון המתקנים האלה משום הפרת חובת הקטנת הנזק. יתרה מכך, הנני מקבל טענת התובעת, כי נוכח היותה קשורה לחברת שירותים למשך תקופה ממושכת נקטה בהתאם לתנאי ההסכם ובאופן סביר לתיקון הנזק באמצעות אותה חברה.