קשר רנט א קאר בע"מ נ' בניסטי ואח'

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 5,568 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.1.13 (להלן: "התאונה"). המדובר בתאונת דרכים, אשר התרחשה בשעה 08:10, או במועד הסמוך לכך, ברחוב התע"ש בכפר סבא. בתאונה היו מעורבים רכב התובעת, מסוג פורד פוקוס, נהוג בידי מר אורי צפיר (להלן: "נהג רכב התובעת") ואופנוע נהוג בידי הנתבע (להלן: "נהג האופנוע").

ביום 1.6.16 נערך בפניי דיון, בו נשמעו עדויותיהם של נהג רכב התובעת, מר אורי צפיר, ונהג האופנוע, מר סלומון בניסטי. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מי מהנהגים אחראי בנסיבות העניין, לגרם התאונה.

גרסאות הצדדים

לטענת נהג רכב התובעת, התאונה התרחשה עת הוסע רכבו ברחוב התע"ש בכפר סבא, ומשהחל לבצע את פניית פרסה בכביש, אופנוע הנתבע, אשר הוסע מאחוריו, החל לעקוף את רכב התובעת מצדו השמאלי וכתוצאה מכך, אירעה התאונה. מנגד, לטענת נהג האופנוע, התאונה התרחשה, לאחר שנהג רכב התובעת, אותת לפניה ימינה, סטה מעט מהנתיב ימינה והחל לבצע פניית פרסה בפתאומיות, בחוסר זהירות. בעשותו כן, לא הבחין נהג רכב התובעת באופנוע הנתבע, אשר הוסע מאחוריו וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

דיון והכרעה

שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים בדיון שנערך לפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי הטענות, בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, בתמונות הנזק לרכב התובעת (ת/3), בתמונת מקום התאונה, לא ממועד התאונה (ת/2), וביתר הראיות. לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות, אני סבורה, כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה בין שני הנהגים המעורבים בתאונה באופן שווה (50%-50%). להלן אביא תמצית נימוקיי לקביעתי זאת.

מן הראיות עולה, כי נהג רכב התובעת, ביצע פניית פרסה בכביש דו סטרי, עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, המסומן בקו הפרדה מקווקו. מכאן, שנהג רכב התובעת ביצע פניית הפרסה במקום מותר לביצוע על פי הוראות הדין. עוד עולה מן הראיות, כי תרחיש התאונה הסביר וההגיוני יותר בנסיבות המקרה דנן, הינו כי בזמן שנהג רכב התובעת החל בביצוע פניית פרסה, ניסה נהג האופנוע, ככל הנראה, לעקוף את רכב התובעת, מצדו השמאלי וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

אשר לאחריות נהג רכב התובעת: חרף ביצוע פניית פרסה במקום המותר לביצוע פרסה, מוטלת על נהג רכב התובעת חובה לנקוט משנה זהירות. בעניין זה קובעת תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, כדלקמן:

" לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך".

העובדה, כי נהג רכב התובעת, לא וידא כי ניתן לבצע את פניית הפרסה, מבלי ליצור הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי הדרך ואף לא וידא כי נהג האופנוע, אשר נסע מאחוריו, מבחין כי הוא עומד לבצע פניית פרסה, מובילה למסקנה לפיה יש לזקוף לחובתו אחריות בשיעור של 50% לגרם התאונה.