תא"מ 18114-01-16 אלדן תחבורה בע"מ נ' דרעי ואח'

 1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 03.06.2015, בין כלי רכב, מ"ר 60-925-54 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 40-202-66 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי הנזק ובכלל זה בזכותה של התובעת לקבל הוצאות משפט.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגות המעורבות בתאונה ועדת ראייה נוספת שישבה לצד הנהגת ברכב הנתבעות.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לתאונה בשיעור של 20% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לתאונה בשיעור של 80%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתן של נהגת רכב הנתבעות והעדה הנוספת מטעמה, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, הייתה סדורה, קוהרנטית ומשכנעת, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה ספקולטיבית.

סבורני, כי רכב התובעת הוא שקודם לתאונה סטה במעט ימינה לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעות אלא שעם צפירתה של נהגת רכב הנתבעות לעבר נהגת רכב התובעת, רכב התובעת שב למקומו, ואז רכב הנתבעות התקדם בנסיעתו בניסיונו לחלוף על פני רכב התובעת, אלא שאז רכב התובעת שוב סטה ימינה.

מכאן, שעיקר האחריות על נהגת רכב התובעת.

עם זאת, דווקא משום שנהגת רכב הנתבעות הבחינה בסטייה הראשונה של רכב התובעת, היה עליה לנהוג במשנה זהירות בבואה להתקדם בנסיעתה, דבר שנהגת רכב הנתבעות לא הקפידה עליו. מכאן, אחריותה החלקית של נהגת רכב הנתבעות לקרות התאונה.