תא"מ 18062-06-14 קורמיליצין נ' כץ ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.9.2013 בכביש נס ציונה ראשון לציון. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 4,223 ₪, בגין השתתפות עצמית ודמי כינון פוליסת הביטוח.

2.מדובר בתאונת שרשרת, בה רכב התובע היה האמצעי מחמישה, רכב הנתבעים 1-2 מאחוריו, ורכב הנתבעים 3-4 האחורי ביותר. נהגי שני כלי הרכב האחרים לא הוזמנו לעדות ולא התייצבו. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובע טוען, כי בלם בשל האטה בתנועה לפניו, ועצר את רכבו מאחורי הרכב שלפניו, במרחק שאיפשר את ראיית המגן האחורי ולוחית הרישוי של הרכב שלפניו. מייד לאחר שעצר, חש חבטה עזה מאחור (מכה אחת בלבד), ונהדף אל הרכב שלפניו, שככל הנראה נהדף אף הוא אל הרכב הקדמי. הוא לא ידע להגיד אם הרכב האחרון הדף את הרכב שמאחוריו אל רכבו, או שמא הצטרף הרכב האחרון לתאונה קיימת.

4.הנתבע 1 טוען, כי האט בשל אורות בלמים שזיהה ב-3 כלי הרכב שלפניו, וטרם שהספיק לעצור, נפגע מאחור על ידי הרכב האחרון, ונהדף אל רכב התובע, אשר כבר פגע ברכב שלפניו.

5. הנתבע 3 טוען, כי ניסה לבלום כשראה את אורות הבלימה של הרכב שלפניו, אך לא הצליח, ופגע ברכב שלפניו לאחר שזה כבר פגע ברכב התובע.

6.מן הראוי להוסיף, כי מבחינה כספית, נזקי התובע ונזקי הנתבע 1 במוקד הקדמי של רכביהם גבוהים בכ-60% מנזקיהם במוקד האחורי, אולם למראית עין, נזקי המוקד הקדמי ברכב התובע אינם נראים חמורים יותר מנזקי המוקד האחורי, ואילו נזקי המוקד הקדמי ברכב הנתבע 1 קשים בהרבה מנזקי המוקד האחורי.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, וראיתי את תמונות הנזקים שנגרמו לשלושת כלי הרכב הנזכרים, אני סבור שפגיעת רכב הנתבע 1 ברכב התובע קדמה לפגיעת רכב הנתבע 3 ברכב הנתבע 1. מסקנה זו נובעת בעיקר משתי נקודות אלה:

א.ראשית, השוואת מוקדי הנזק, כמתואר לעיל, מלמדת די בבירור, כי הפגיעה הקשה היתה פגיעת רכב הנתבע 1 ברכב התובע, ומתיישבת עם נקודה זו גם פתיחת כריות האוויר ברכב הנתבע 1 (היחיד מהנהגים שהעיד כי נפתחו כריות האוויר ברכבו). פגיעה כזו, קודם לפגיעת רכב הנתבע 3 ברכב הנתבע 1, מסבירה מדוע ההדף גרר פגיעה ב-2 מכוניות נוספות, ומדוע מוקד הנזק האחורי ברכב הנתבע 1 הוא מתון באופן יחסי למוקד הקדמי.

ב.שנית, עדותו של הנתבע 1 לא הותירה רושם מהימן, באשר הובאה מתחילה באופן דקלומי וסיסמאתי למדי, ולא כאדם המתאר ארוע לפי תומו. העדות היתה שזורה בהסברים ובהערכה של טיב הנהיגה או המרחק שנשמר, תוך ציון "עובדות" בהן הבחין לכאורה הנתבע 1, בלא שיש סבירות רבה שאכן הבחין בהן (כגון: אורות בלימה של 3 מכוניות בדיוק, מתוך רצף המכוניות שלפניו; פגיעת רכב התובע ברכב שלפניו, קודם לפגיעת רכב הנתבע 1 בו, בלא שטענה כזו מצאה זכר באיזה מהמסמכים וכתבי הטענות, ואינה מתיישבת עם תמונות הנזק, ובלא שהנתבע 1 מצליח להסביר ממה הוא יודע להסיק כי היתה פגיעה שכזו). הרושם שנוצר הוא של גרסה שנבנתה כדי להתאים לנסיבות, ולא של גרסה אותנטית. אמנם, גם עדותו של הנתבע 3 לא הותירה רושם מהימן למדי, באשר התאפיינה בעיקר בעמימות, אולם ממילא איני מבסס את ממצאי פסק הדין על עדותו, והעובדה שהיא במהותה תואמת את המסקנות, אליהן הגעתי משיקולים אחרים, אינה פוגמת בה, כמובן.