תא"מ 18032-05-15 וי שדות חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ,ח.פ. 51-232893-1 נ' חברת יעקבי ברזל לבטון בע"מ,ח.פ. 51-046965-3

לפניי תביעת השבה על סך 65,115 ₪ שעילתה בהסכם לאספקת ברזל לבנייה.

התובעת היא חברת בנייה; הנתבעת היא ספקית של ברזל לבנייה. ביום 3.6.2008 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם, שלפיו מסרה התובעת לנתבעת סך של 247,500 ₪ בתוספת מע"מ, על מנת לרכוש ברזל. הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תספק את הברזל לנתבעת לשיעורין. עוד הוסכם, כי מחיר הברזל שיירכש לפי ההסכם יעמוד על סכום קבוע שאינו משתנה (4,950 ₪ לטון ברזל, להלן: "מחיר הקיבוע").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת לא עשתה שימוש במלוא היתרה הקרדיטורית שעמדה לזכותה, וכי חשבונה אצל הנתבעת מראה יתרת זכות של כ-51,000 ₪, אשר בשערוך למועד הגשת התביעה מגיע לסכום התביעה.

המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה אם העסקה שביניהם היא עסקת מכר, שבה רכשה התובעת כמות מוגדרת של ברזל במחיר מוגדר, ורק אספקתו נעשתה לשיעורים – כגרסת הנתבעת; או שמא הפקידה היא תשלום מראש, אשר עומד לזכותה כיתרת מזומן.

לשון אחר: השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם התשלום שנעשה בשקלים "הומר" לטונות ברזל, מטבע עובר לסוחר, או שמא נותר במתכונת של כסף מזומן.

יוטעם: הנתבעת לא התכחשה לקיומה של יתרת זכות העומדת לטובת התובעת, ואף הייתה נכונה להעמידה לרשותה. אלא שבעוד התובעת ביקשה לקבל את יתרת המזומנים העומדים לזכותה, ניאותה הנתבעת למסור לידיה את יתרת הברזל (כך וכך טונות, על פי מחיר החוזה), ולחלופין – להמיר את יתרת הברזל לשקלים, על פי מחירו של הברזל במועד ה"המרה".

עובדה נוספת שעליה אין מחלוקת בין הצדדים היא, כי בתקופה שבה נערך ההסכם שבין הצדדים, זינקו מחירי הברזל לבנייה פעם אחר פעם, והשינויים התכופים במחיר הברזל הקשו מאוד על קבלני בניין לערוך תחשיבי עלויות, ומכאן שהנוהג של גידור סיכונים על דרך של רכישת ברזל במחיר קבוע; אין גם מחלוקת כי מאז 2008 צנחו מחירי הברזל, כך שהמחיר של 4,950 ₪ לטון ברזל, שהיה אטרקטיבי דיו בשנת 2008 גבוה כמעט פי שניים ממחיר הברזל היום.

מאחר שבין הצדדים לא התגלעו מחלוקות עובדתיות, והשאלה היחידה הייתה פרשנות ההסכם שביניהם, הסכימו הצדדים לסכם את טיעוניהם בכתב ולהכריע על יסוד החומר שבתיק.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה. להלן נימוקיי בתמצית, כמצוות פרק ט"ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי.

את מהותה של העסקה שבין הצדדים יש לבחון על פי תכליותיה מנקודת ראותם של הצדדים. עמדתי על המצב בשוק הברזל בתקופת עריכת החוזה – מצב שמוסכם על הצדדים. ברור, אפוא, שלתובעת היה אינטרס מובהק "לנעול" את מחיר הברזל, על מנת שתוכל לערוך תחשיבי עלויות ולתכנן את התנהלותה העסקית לפיהם. כל עוד מחיר הברזל עלה מעל לסכום ה"קיבוע" (4,950 ₪ לטון) – מדובר היה בעסקה כלכלית כדאית לתובעת.

עוד יש לציין, כי מחיר הקיבוע האמור חייב את הנתבעת, ואין על כך מחלוקת: הנתבעת לא הייתה רשאית לסרב לספק ברזל במחיר הקיבוע משום שמחירי הברזל בשוק עלו. היא לא הייתה רשאית להעלות את המחיר אל מעבר למחיר הקיבוע. משכך, היה עליה להבטיח לעצמה, בהסכמיה מול הספקים שמולם התנהלה, אספקת ברזל במחיר שיאפשר לה למכור לתובעת במחיר הקיבוע. להתחייבות מסוג זה יש עלויות.