כלל חברה לביטוח בע"מ נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב מבוטחת התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 24.3.2015 בה מעורב רכב הנתבעת.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

בהתאם להסכמת הצדדים ולסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לתאונה באופן הבא: נהגת רכב התובעת -80% ונהגת רכב הנתבעת - 20%.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהגת רכב הנתבעת לתאונה כי עת הוסע רכב הנתבעת בנתיבו, רכב התובעת חסם את מסלול נסיעתה בניצב לו. גרסה זו הייתה אחידה בעדותה של נהגת הנתבעת ובטופס ההודעה והיא מסתברת עם מוקד הנזק בכלי הרכב. רכב התובעת, על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה ניזוק לאורך צד ימין, בית גלגל אחורי ימני, פח דופן אחורי בצדו הימני, פח סף ימין ופחית תמיכה למתלה אחורי ימני ניזוקו ונדרש לתקנם. רכב הנתבעת, על פי עדות הנהגות וכפי שצוין בטופס ההודעה מטעם הנתבעת, ניזוק בחלקו הקדמי. מוקד זה של הנזק ברכב התובעת, לאורך דופן ימין אחורי, אינו מאפיין תאונת "חזית לאחור" של רכב הנתבעת ברכב התובעת כגרסת התובעת בכתב התביעה, והוא מסתבר יותר עם גרסת נהגת הנתבעת לכך שרכב התובעת הגיח בניצב לרכב הנתבעת שהוסע בנתיבו.

מנגד, גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה לא הייתה אחידה. בעוד שבכתב התביעה נטען כי רכב התובעת הוסע כדין בנתיבו עת שרכב הנתבעת שהוסע מאחוריו פגע בו חזית לאחור, בעדותה טענה נהגת רכב התובעת לגרסה אחרת, לפיה התאונה ארעה עת שרכב התובעת הוסע בנסיעה איטית לאחור מסמטה מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבעת. גרסה זו של נהגת התובעת בעדותה, שנה וחצי לאחר התאונה, שונה מגרסת התובעת בכתב התביעה ולא בא זכרה בטופס ההודעה בו נטען "במהלך הנסיעה הנהגת נכנסה בי והודתה", ללא פרטי אופן התרחשות התאונה. מדובר בגרסה כבושה הנוגדת את הנטען בכתב התביעה, ולא ראיתי לקבלה. לכך יש להוסיף כי בעוד שבטופס ההודעה ת/1 נטען כי רכב התובעת היה במהלך נסיעה, בעדותה טענה נהגת התובעת כי הייתה בעצירה (עמ' 2 שו' 20). נהגת התובעת לא ציינה בעדותה כי נהגת הנתבעת הודתה, כפי שצוין בטופס ההודעה. כשנהגת התובעת נשאלה בחקירתה לפשר השמטת טענתה להודאת נהגת רכב הנתבעת בעדותה, השיבה נהגת התובעת: "לא זוכר, זה היה לפני שנה וחצי" (עמ' 2 שו' 26). אם בשל חלוף הזמן אין לנהגת התובעת זיכרון לגבי עובדה מהותית של הודאת הנהגת הנתבעת, כיצד ניתן להסתמך על זיכרונה בנוגע לפרטי אופן התרחשות התאונה בעדותה, להם אין זכר בטופס ההודעה? וביתר שאת משמדובר בגרסה שונה לגרסה הנטענת בכתב התביעה וכשנהגת התובעת לא זכרה את הסמטה ממנה לטענתה יצאה בנסיעה לאחור (עמ' 3 שו' 7) אף שאספה משם חבר.

התובעת גם לא הביאה לעדות עד ראייה שהיה ברכב התובעת במועד התאונה, ומחדל זה אף הוא פועל לחובתה ותומך בקבלת גרסת נהגת הנתבעת לתאונה.

במכלול נסיבות אלה, אני מטילה את מירב האחריות לתאונה על נהגת התובעת.

ייאמר כי גם אליבא גרסת נהגת התובעת בעדותה, לו הייתה מתקבלת, לפיה יצאה מסמטה מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבעת בנסיעה לאחור, כששדה הראייה שלה מוגבל עקב מכונית חונה בצד ימין של הכביש אליו השתלבה, יש להטיל את מירב האחריות להתרחשות התאונה על נהגת התובעת לאור החובה המוגברת המוטלת על יוצא מחצרים ובנסיעה לאחור לפי תקנה 45 ו 64(ב) לתקנות התעבורה.

עם זאת, לנהגת הנתבעת, על פי גרסתה בעדותה אחריות להתרחשות התאונה. לדברי נהגת הנתבעת, רכב התובעת הגיח במפתיע מהנתיב הנגדי, ולא מסמטה בהיעדר פנייה ימינה ברחוב בו ארעה התאונה. רכב התובעת ניזוק בצד האחורי ימני, כשהוא לדברי נהגת רכב הנתבעת בעדותה ובטופס ההודעה, בניצב לנתיב נסיעת רכב הנתבעת. מכאן שרכב התובעת החל בחציית נתיב נסיעת רכב הנתבעת לפני שרכב הנתבעת הגיע לנתיב נסיעת רכב הנתבעת לפני רכב הנתבעת. נהגת הנתבעת אישרה בעדותה כי היה לה שדה ראייה, כך שהיה עליה להבחין ברכב התובעת בתחילת הסטייה לנתיבה, להאט את רכבה, להסיט את הרכב ולבלום, עוד בטרם חצה רכב התובעת את נתיבה. נהגת רכב הנתבעת אישרה בחקירתה כי ראתה את תנועת הסיבוב של רכב התובעת מהנתיב הנגדי לנתיבה לפני הפגיעה (עמ' 4 שו' 27). עדות זו אינה מסתברת עם גרסת נהגת הנתבעת כי רכב התובעת הגיח במאונך ובמפתיע לנתיבה וכי רכב הנתבעת הוסע במהירות איטית. זכות הקדימה של נהגת רכב הנתבעת בנתיבה אינה מוחלטת, ומכאן אחריותה לתאונה, בשיעור שקבעתי.

אשר על כן ולאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,256 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ט' תשרי תשע"ז, 11 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: