תא"מ 17951-10-14

לפני מונחת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המצאה כדין , התגובה לבקשה והתשובה לה.

פסק הדין שניתן בהעדר ההגנה הוא בתביעת לשון הרע. התקיים בפני דיון, המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו. כשבוע לאחר מכן צירף המבקש גם רשימת אסמכתאות ופסקי דין.

הטענות שהעלה המבקש בבקשה לביטול פסק הדין, הן לפגם בהמצאה והן לנושא סיכויי ההגנה.

1.אחל לבחון דווקא את הטענות הקשורות לסיכויי ההגנה. המבקש טען בבקשתו (סעיפים 34-39) תחת ראש הפרק של "למבקש טעמי הגנה טובים" כי עומדת לו בפני תביעת לשון הרע הגנת החוק בטענה אמת דיברתי וזאת משום שציטט במדויק מכתב האישום ומהכרעת הדין וכן עומדת לו חסינות לפי סעיף (5)13 לחוק איסור לשון הרע. המשיב טען כי הבקשה אינה מפרטת את העובדות המקימות למבקש הגנה לפי החוק ולכן היא סתמית. לעניות דעתי, הבקשה מספיק מפורטת אך גם אם אקבל את טענת המשיב כי הבקשה אינה מספיק מפורטת, הרי שהמבקש נחקר במסגרת הדיון שהתקיים בפני גם בשאלת סיכויי ההגנה והעיד בעמוד 3 לפרוטוקול בשורות 5-11 כי ציטט במדויק מכתב האישום ומפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעת שפרסם את הפרסום. וכדבריו:

"ההרשעה הייתה קיימת והעתקתי אותה בהעתק והדבק מילה במילה".

מכאן שהבסיס העובדתי להגנה העומדת למבקש לפי חוק איסור לשון הרע ניתן גם במסגרת החקירה ולא רק במסגרת הבקשה. לכן אני קובעת כי למבקש עומדת הגנה אפשרית בשלב זה כנגד התביעה. בעניין זה ראו גם ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י' בן ציון, מח (1), 830.

2.באשר לטענות לפגם במסירה, המבקש טוען כי כתב התביעה נמסר לו לראשונה ביום 30.10.15 בעוד שלטענת המשיב הומצא כתב התביעה עוד ביום 21.10.14. עוד טוען המבקש כי ביום 10.12.14 פנה ב"כ המבקש אל ב"כ המשיב ביקש אורכה לצורך הגשת כתב הגנה, אלא שב"כ המשיב השיב כי כבר ניתן פסק דין בהעדר הגנה. ב"כ המבקש הבהיר כי ההמצאה לא בוצעה כדין ממספר סיבות.

א. כיוון שלא צורפה הזמנה כדין לכתב התביעה בהתאם לתקנה 20 לתקסד"א.

ב.ביום 9.12.14 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אולם את בקשתו לא תמך בתצהיר, ונסמך כביכול על אישור של דואר ישראל, אשר לא מולא כראוי, לא ברור מי העובד אשר מסר את דבר הדואר לנמען וכן לא ברור תאריך המסירה.

ג.לטענת ב"כ המבקש ההמצאה לאשתו, אף אם בוצעה, אינה מהווה המצאה כדין, היות ועל פי תקנה 481 לתקסד"א כי רק במצב שלא ניתן למצוא את הנמען, די בהמצאה לאחד מבני המשפחה הגרים עמו. ואילו במקרה דנן, המבקש הינו בעל משרד חקירות פרטי הפועל מביתו, ומשכך אין קושי לבצע את המסירות ישירות אליו.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי כתב התביעה הומצא באמצעות דואר רשום וכי אשתו של המבקש, הגב' ציפי בר, אספה את כתב התביעה מן הדואר אך לא זכרה מתי ניגשה לדואר, בעת שהמבקש ואשתו התגוררו יחדיו בבית. ראו חקירת המבקש בעמ' 1 לפרוטוקול שורות 20-27 ועמוד 2 לפרוטוקול שורות 1-12 וכדברי המבקש בשורות 11-12:

"לא קיבלנו את זה הביתה היא משכה את זה מהדואר והיא לא זכרה את התאריך המדויק, מתי היא הייתה בדואר..."

א.מהעובדה שהגב' ציפי בר, אשתו של המבקש ניגשה לדואר להביא את דבר הדואר הרשום, אני מסיקה שהושארה בתיבת הדואר הודעה על דבר הדואר הרשום לאחר שפקיד הדואר שהגיע לבצע את מסירת הדואר הרשום והשאיר על כך הודעה בתיבה. לכן הטענות כי על פקיד הדואר היה להושיט את דבר הדואר הרשום למבקש ולא לאשתו אין להן כל בסיס עובדתי ואינן מתאימות למציאות העובדתית בה ניגשה אשת המבקש בעצמה לאסוף את דבר הדואר ואני דוחה אותן. משאספה אשת המבקש את כתב התביעה מן הדואר הרי שבוצעה מסירה כדין, מה גם שבפועל אכן המבקש קיבל את כתב התביעה לידיו מאשתו כפי שהוצהר.

ב.גם מעיון באישור המסירה אשר העתקו הצבעוני צורף לבקשה למתן פסק דין, אין כל בעיה לקרוא את התאריך שהינו ברור, 21.10.2014. אין לקבל כלל את טענתו של המבקש כי יתכן שאישור המסירה נמסר ביום 21.12.14 כיוון שטענה זו נסתרת על ידי גרסתו עצמו, כי אשתו מסרה לו את המסירה ביום 30.10.14. לכן בנושא הזה לא קיים פגם כלשהו במסירה שהינה ברורה. לכן התאריך ממנו יש לספור את המסירה הוא מיום 21.10.14 בייחוד משהמבקש הודה בפני כי לא טרח כלל להתייחס לתאריכים. וכדבריו בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון שורה 14:

"לא התייחסתי כלל לתאריכים".

לכן המחדל בכך שלא הוגש כתב הגנה בסדר דין מהיר במועד (שהסתיים ביום 5.12.15 שהינו יום שישי ולכן הוראות החוק קובעות שהמועד יהיה ביום א' לאחר מכן כלומר ביום 7.12.15) נעוץ אך ורק במבקש עצמו. באם אשתו לא זכרה מתי אספה את הדואר הרי שלאור ההמצאה בדואר רשום היה ניתן לברר זאת על נקלה עם רשות הדואר או בחיפוש פשוט באינטרנט באתר רשות הדואר. לכן המחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד רובץ כולו לפתחו של המבקש.