תא"מ 17876-05-15 דסאל מרחבים הובלה בתפזורת שותפות מוגבלת ואח' נ' לוגסי ואח'

1.תביעה ותביעה שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 14.10.2014 בתחנת דלק במבואות קרית גת. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 15,350 ₪, ואילו התובעת שכנגד לנזקים בסך כולל של 9,635 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי. מחמת הנוחות בלבד תכונה התובעת כ"תובעת", והתובעת שכנגד כ"נתבעת".

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי משאית התובעת סיימה לתדלק, בעמדת תדלוק הנמצאת, מזווית ראיית נהג המשאית, מעט שמאלה מהיציאה מהתחנה לכביש הראשי, באופן שעל מנת לצאת מהתחנה היה על המשאית לפנות מעט ימינה, ולאחר מכן לפנות שמאלה אל היציאה. אין חולק, כי התנועה בתוך התחנה היתה כבדה למדי. אין גם חולק כי המשאית הגיעה לנקודה זו בו היא כבר במהלך ביצוע הפניה שמאלה, סמוך ליציאה.

4.אין חולק, כי היציאה היא נתיב נסיעה אחד, רחב, ככל הנראה רחב דיו להכיל שני כלי רכב, גם אם מיועד רק לתנועת כלי רכב אחד, וכי ניתן לפנות ממנו הן ימינה והן שמאלה. אין חולק, כי ברגע המפגש בין המשאית לרכב, היה הרכב מימין למשאית, ומעט לפניה, כך שהפינה הימנית-קדמית של המשאית פגעה במרכז דופן שמאל של הרכב. שני כלי הרכב היו בתוך המטרים האחרונים שלפני היציאה מהתחנה. נהג הנתבעת התעתד לפנות שמאלה לאחר היציאה מהתחנה.

5.נהג התובעת טוען, כי נע לאיטו בכיוונים המתוארים, תוך מתן תשומת לב מירבית לכלי רכב, ואף נתן לכלי רכב שונים לעבור לפניו, אולם לא ראה את רכב הנתבעת, שהגיע ככל הנראה מימינו, בתוך "השטח המת" שבו שדה הראיה שלו מוגבל במיוחד, עד שפגע בו.

6.נהג הנתבעת טוען, כי מסלול נסיעתו היה ישר, ממעמקי התחנה, שם נמצאת מאפייה ממנה קנו הוא ואשתו מוצרים, וכי הגיע לנקודת המפגש כשהוא מקביל למשאית. שני כלי הרכב נעמדו, בשל התנועה שלפניהם, ולפתע החלה המשאית לנוע, נצמדה לרכב ופגעה בו. הוא לא מצא פסול בכך, שהיה בימין נתיב הנסיעה, הגם שהתעתד לפנות שמאלה.

7.אשת נהג הנתבעת, שישבה ברכב, תמכה בעיקרי עדותו.

8.לאחר שנתתי דעתי לתמונות הרבות שצולמו מזירת התאונה, לרבות מנח כלי הרכב זה כלפי זה, ולעדויות שנשמעו, אני סבור שניתן במידה רבה של בטחה לקבוע, כי רכב הנתבעת היה בעיצומו של ניסיון להשתלב שמאלה, לצורך הפניה המתוכננת שמאלה ביציאה מהתחנה, וניסה לעשות כן סמוך לפני משאית התובעת. נהג המשאית, מצדו, במיוחד כשהוא מדוע לשדה הראיה המוגבל מימינו, נע קדימה בלא שקודם וידא התמקדות מספקת בימינו, כדי לזהות תנועת כלי רכב מכיוון זה. אין זה מעלה או מוריד, אם רכב הנתבעת היה בפועל בעמידה ברגע הפגיעה, שכן הדופי שנמצא בנהיגת נהג הנתבעת טמון בניסיון להשתלב בצמידות למשאית גבוהה, ששדה הראיה של נהגה מוגבל.