תא"מ 17798-06-16 עבדאללה נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 13.7.15. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 14,100 ש"ח בגין עלות תיקונים, שכר שמאי ועגמת נפש (ובניכוי תשלום חלקי שבוצע על ידי הנתבעת).

המחלוקת בין הצדדים אינה בשאלת האחריות לקרות התאונה, אלא בשאלת הפיצוי המופחת ששולם לתובע.

לטענת התובע, הפחיתה הנתבעת מן התשלום ששולם לו בשל "מוקד לא מאושר", כאשר לא ברור לו על מה ולמה הופחת תשלום זה, בניגוד לחוות דעת השמאי. התובע הבהיר כי הרכב נמכר במצבו הניזוק לאחר התאונה, כאשר עמד לרשות הנתבעת לבדיקתה במשך כעשרה חודשים.

הנתבעת טוענת כי התובע הסתיר את העובדה שהרכב נמכר לאחר התאונה ולא הציג כל ראיה באשר לנסיבות המכירה. עוד טוענת הנתבעת כי חוות דעת השמאי אינה מתייחסת לשוויו האמיתי של הרכב – ולפיכך, לעמדת הנתבעת, לא הוכחו נזקי התובע.

לכתב התביעה צירף התובע את הודעת הנתבעת ולפיה הופחת מהתשלום ששולם לו סך 10,300 ₪ בגין "מוקד לא מאושר", כאשר בהערה לסעיף זה מצוין – "לפי בדיקתנו הרכב תוקן, עם קבלת חשבונית תיקון ייבדק ההפרש בשנית". הודעה זו היא ממאי 2016.

בדיון, כאמור, התברר כי הרכב לא תוקן – אולם כי נמכר במצבו הניזוק. לא צורפו ראיות, כנטען, באשר למכירת הרכב: מתי נמכר, באיזה מחיר, בכמה הופחת מחירו בפועל ממחירו הפוטנציאלי אלמלא ניזוק בתאונה.

כפי שהזכיר לאחרונה בית המשפט המחוזי (רת"ק 62981-06-16 (מחוזי – חיפה), כב' הש' טאובר, פסק דין מיום 8.11.16): "כידוע, אחת המטרות החשובות של דיני הנזיקין הוא החזרת המצב לקדמותו. לצורך כך, על הנפגע להוכיח את הנתונים העובדתיים ששימשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים, כאשר הגישה הרווחת בהקשר זה, היא כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת קרות הנזק אלא גם את שיעורו. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (27/07/08), בו נקבע כדלקמן:

הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל). "

גובה הנזק הינו לעולם שנוי במחלוקת, והנזק בפועל – שנישום על ידי השמאי כמפורט בחוות דעתו – התגבש עם מכירת הרכב בהפסד. לא מצאתי כי הוצגו על ידי התובע ראיות לנזק שהתגבש בפועל, כמפורט לעיל, ומשכך המסקנה היא כי לא הוכיח התובע נזקו ודין התביעה להדחות.

בנסיבות, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.