תא"מ 17767-01-12

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, התביעה מתקבלת. להלן נימוקיי בקצרה:

עדותו של נהג הנתבעים מאששת את עדות נהג התובעת כי הוא עמד וצפר לרכב הנתבעים מאחר שזה האחרון חסם את הכניסה לחניה בבניין. בנסיבות אלו גרסתו של נהג הנתבעים כאילו רכב התובעת נצמד אליו עד כדי נגיעה ופגיעה של ממש אינה הגיונית, שכן, אין זה סביר כי נהג התובעת יגרום לפגיעה ברכבו באופן מכוון. יותר הגיוני לקבל את גרסת נהג התובעת כי עקב הויכוח שהתפתח בין הנהגים החליט נהג הנתבעת לנסוע לאחור, ויהי מה, וכך פגע ברכב התובעת.

מוקד הפגיעה ברכב התובעת הוא בכנף קדמית שמאלית ואילו עד הנתבעים הדגים כאילו רכב התובעת נצמד לרכבו כך שחזית רכב התובעת היא מול אחורי רכב הנתבעים, כלומר, פגיעת חזית – אחור קלאסית. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין כי מוקד הנזק אינו עולה בקנה אחד עם ההדגמה, ואיני נותן אמון בהדגמה זו של עד הנתבעים. בניגוד לתובעת שהציגה תמונות הרכב של מוקדי הפגיעה, הציגו הנתבעים שתי תמונות בלבד של אחורי הרכב שאין לדעת מתי צולמו ולאור חוסר האמון בהדגמת העד, ספק אם הן מציגות את החלק שבאמת היה במגע עם רכב התובעת.

עוד יש להוסיף כי בהודעה שנמסרה לנתבעת 2 נכתב כי הנהג ברכב הוא אבשלום חנוקאיב בעוד שבבית המשפט הסתבר כי מי שנהג הוא הבן. למותר לציין כי עובדה זו מטילה ספק באמינות הכללית של גרסת הנתבעים בכלל.

הנתבעים ישלמו 4791 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 14.9.08, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1400 ₪.

ניתן היום, י' אייר תשע"ה, 29 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.