תא"מ 17733-06-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אוקנין ואח'

1.תביעת שיבוב. התובעת, חברת ביטוח, טוענת כי פיצתה את המבוטח שלה בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים שהגורם לה הוא הנתבע 1, שהיה נהג האוטובוס של הנתבעת 2 וכי האוטובוס היה מבוטח על ידי הנתבעת 3.

2.אי כך זכאית התובעת, לטענתה, לקבלת פיצוי מהנתבעים בסך 21,815 ₪.

3.לפי גירסת התובע בכתב התביעה, נהג במכוניתו, ברחוב הצבי 111 בבאר שבע, בתאריך 3.9.2013 בשעה 13:45 , כאשר לפתע עקף אותו האוטובוס בו נהג הנתבע, בפס לבן רצוף. האוטובוס הנ"ל, כך נטען, נאלץ לסטות ממסלולו - הנתיב השמאלי, הנגדי למעשה - בשעת העקיפה - לנתיב הימני בו נסע התובע, כשהופיע ממולו רכב. כתוצאה מכך ניזוק רכב התובע לכל אורך צד שמאל.

4.לפי גירסת הנתבע הוא העלה נוסעים בתחנת האוטובוס הנמצאת כ-300 מטרים (לפ]י בדיקתי המרחק 190 מ') לאחר המקום בו חנה, באותה שעה, רכב התובע, וכשהחל בנסיעה ניסה התובע לבצע פניית פרסה, סטה לשם כך שמאלה בפתאומיות, ותוך כדי כך פגע בו.

5.בעדותו הוסיף התובע על האמור בכתב התביעה וטען כי למעשה ניסה להמנע מלפגוע במשאית טריילר שחנתה בצד הכביש ולכן סטה קמעא שמאלה באותו נתיב, שהינו רחב דיו להכיל 2 מכוניות. כמו כן לא הזכיר בעדותו ואף טען שאינו זוכר כי רכב שבא ממול הוא שגרם לאוטובוס לסטות ימינה. התובע טען כי הוא סובר שנהג האוטובוס לא הבחין בו שכן היה עסוק במתן עודף לנוסעים שעמדו לידו (הוא לא הביא הוכחה לסברה זו) ואילו נהג האוטובוס טען כי לא החל בנסיעה אלא לאחר שלא עמדו יותר נוסעים לידו.

6.אשת התובע העידה אף היא וטענה כי התובע ניסה בעדינות לסטות שמאלה כדי לעקוף את משאית הטריילר אך לא ניסה לבצע פניית פרסה שכן כיוון נסיעתם היה ישר.

7.הן התובע והן נהג האוטובוס טענו כי לאחר התאונה הזיז התובע את מכוניתו. התובע טען כי היה זה כדי לאפשר לנוסעים לצאת מדלת האוטובוס ואילו הנתבע טען כי נוסעי האוטובוס לא נזקקו לעזרתו שכן יכלו לרדת בדלת האחורית. התובע הזיז את מכוניתו, כך טען, בנסיעה אחורנית ויישר אותה לאחר מכן, כדי לטשטש את אשמתו בתאונה. אשת התובע העידה כי התובע כלל לא הזיז את רכבו לאחר התאונה.

8.דיון והכרעה:

אין חולק כי התובע סטה ממסלולו שמאלה, המחלוקת היא רק בשאלה אם סטה "בעדינות" כדי לעקוף את הטריילר שחנה בצד הכביש או שניסה לבצע פניית פרסה ושהטריילר כלל לא חנה שם.

9.בתמונות שהוצגו בפני ובמיוחד ב- נ/2 רואים בבירור את צילו של הבניין הנמצא בצד ימין של הכביש אך אין רואים ולו קצה קצהו של טריילר. זאת, בעוד התובע טוען כי הטריילר המשיך לחנות שם בכל אותה עת וכי התזוזה היחידה שבצעו שני הרכבים בין מועד התאונה ועד מועד הצילום היה הזזת רכבו של התובע הצידה מהאוטובוס, בין אם לאפשר לנוסעים לרדת כגירסתו ובין אם להיטיב את מראהו לאחר התאונה כגירסת הנהג הנתבע. לצערי – אין טריילר. לכן אינני יכולה לקבל את גירסתם התובע בדבר קיומו באותה עת (גם אם בדרך כלל הוא חונה שם) בהעדר הוכחה לקיומו.

10.שתי הגירסאות שהוצגו תואמות את הפגיעות בכלי הרכב, אך מבין שתיהן העדפתי את גירסת הנתבע שכן בגירסת התובע נתגלו בקיעים: ראשית טען כי הפגיעה ברכבו היתה בטמבון בפנס ובדלת ואחר כך חזר בו והודה כי הפגיעה רק בדלת וכי בטמבון היו פסים שחורים. בדו"ח השמאי שצירף כתוב כי הנזק שנגרם למכוניתו היה בסף שמאלי, עמוד מרכב קדמי שמאלי, ודלת קדמית שמאלית, שכופפו ועוותו. אין זכר לטמבון ולפנס. שנית היתה סתירה בין טענתו בכתב התביעה כי האוטובוס סטה עקב כך שרכב בא ממול ובעדותו לא זכר דבר זה. לא רק זאת, אף זאת, בטופס ההודעה על תאונת הרכב מיום 8.9.13 לא נאמר דבר על עקיפתו שלו את הטריילר מצד שמאל. הטריילר לא נזכר בהודעה זאת.

11.בנוסף מצאתי אי אלה ספקות בעדות אשת התובע שטענה כי ראתה את האוטובוס במראה האחורית עומד בתחנה, דבר שלמיטב ידיעתי ונסיוני מוטל בספק היות ולא היא שנהגה, מה גם שמדוברכאמור ב-190 מ', מרחק רב למדי - וכן טענה – בניגוד לגירסת בעלה – כי לאחר התאונה לא הזיז את רכבו בעוד הוא טען כי הזיז אותו.

12.אינני יודעת אם התובע אכן התכוון לבצע פניית פרסה – הוא עצמו חזר ואמר כי איש מאיתנו אינו בוחן כליות ולב ויודע למה התכוון - או שמא רק סטה שמאלה, אך אם עשה כן בפתאומיות, בלי לאותת ובלי להסתכל במראת הצד, הרי שנהג האוטובוס לא היה יכול לצפות זאת. יש לחייב את נהג האוטובוס, שהגיע מאחור והיה בעל שליטה מוחלטת על שדה הראיה, ברשלנות תורמת של 15% אך אין אני רואה בהתנהגותו "רשלנות שיש בה אשם" המקימה עילת תביעה נגד הנתבע (לעניין זה ראה תא"מ 916-10-11 הראל חברה לבטוח בעמ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ).

13.אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים ביחד את הוצאות המשפט בסך 3,272 ₪.