חאג'-יחיא נ' גבארה

1.בפני תביעה כספית, בסך 17,989 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו עקב תאונת דרכים.

2.מתחילה, כפר הנתבע באחריות, ואילו הצד השלישי כפר בקיום כיסוי ביטוחי. במהלך הדיון, הודיע הנתבע (באמצעות ב"כ), כי הוא חוזר בו מכפירתו באחריות, ואילו הצד השלישי חזר בו מכפירתו בקיום כיסוי.

3.בנוסף, איש מבעלי הדין עצמם לא התייצב לדיון, אלא רק עדי התובעת (הנהג ועד ראיה – נוכח כפירתו הראשונית באחריות של הנתבע). הנתבע ביקש לדחות את התביעה מחמת אי התייצבות התובעת עצמה, חרף הוראת תקנה 157 – אולם משני טעמים סבורני שדין הבקשה להידחות: ראשית, גם הנתבע עצמו לא התייצב, ולטעמי – במיוחד מקום בו מדובר בעו"ד, ועוד בעד מהותי – הוא מושתק מלטעון זאת כלפי התובעת; ושנית, עסקינן בתביעה המתבררת על פי מוסכמות ענפיות הנוהגות בתיקי "פח לפח", וככלל מקובל כי העדים הרלבנטיים להתרחשות התאונה, ורק הם, מתייצבים לדיון.

4.כל שנותר להכריע בו, אפוא, הוא שאלת הנזק. בעניין זה, כל מקום בו אדרש לנתבע, גם הצד השלישי במשמע, שעה שניתן כיסוי, ושעה שלא בא כל טיעון עצמאי בעניין זה מטעם הצד השלישי.

5.התובעת צרפה לכתב התביעה חוות-דעת שמאי וחשבון עסקה של השמאי. לא צורפו אסמכתאות לתיקון או לתשלום בפועל. הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי. אין חולק, כי הרכב לא תוקן בפועל על ידי התובעת.

6.אף הנתבע, בהגינותו, הסכים (מפי ב"כ), כי ככל שלא תוקן בפועל הרכב, אלא נותר במצבו הניזוק, כי אז די בחוות-דעת השמאי כדי לבסס כדבעי את שיעור הנזק שנגרם לתובעת.

7.אלא, שבמהלך הדיון התברר, כי הרכב נמכר (במצבו הניזוק), וכי אף ישנו זכרון-דברים, אשר לא הוגש לתיק. הנתבע סבור, אפוא, כי שעה שהרכב נמכר, שוב אין חוות-דעת השמאי רלבנטית לעניין הנזקים שנגרמו לתובעת – ומן ההכרח היה שהתובעת היתה מבססת תביעתה על הנזקים המגולמים בהפסד במחיר המכירה. התובעת, מנגד, עותרת להסתפק בחוות-דעת השמאי.

8.במחלוקת זו, דעתי כדעת התובעת. משנמכר הרכב במצבו הניזוק, הנזק ה"מדויק", ככל שניתן לדבר על נזק "מדויק", הוא אמנם בעיקר ההפרש בין מחיר המכירה לבין המחיר בו היה נמכר אותו רכב, במצבו כפי שהיא לפני התאונה, אלמלי התאונה, אולם לכך יש להוסיף נזקים עקיפים, כגון עצם ההכרח למכור את הרכב, שעה שניזוק באופן כה חמור, על כל הטרחה הנובעת מכך ומחיפוש רכב חלופי, בשים לב לכך שאין כל סיבה להניח שהיה צורך במכירתו אלמלי ניזוק. נזק זה כמעט בלתי ניתן להוכחה במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון, שכן אפילו היה זכרון הדברים מוגש, ספק מה אם בכלל ניתן היה להסיק מתוכנו, שכן כל שיש בו להעיד הוא באשר למחיר בו בפועל נמכר הרכב.

9.מאידך, מידה לא מבוטלת של סבירות יש בכך, שבמכירה מעין זו מופחת המחיר, בקירוב, בסכום שיש בו כדי לגלם את עלות תיקונו מצד הקונה, ואת ירידת הערך שנגרמה לו. נתונים אלה הם בדיוק אלה המשתקפים בחוות-דעת השמאי – ולפיכך חוות-דעת זו, גם במקרים של מכירה ע"י ניזוק (שהוא אדם פרטי) בלא תיקון, מהווה ראיה טובה למדי לשיעור הנזק שנגרם בפועל (בניגוד, למשל, לחברות השכרה וכיו"ב, להן מערכת שיקולים ותחשיבים העשויה להיות שונה בתכלית; ובהקשר זה אעיר כי עיינתי בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבע (ע"א 33147-11-14 אוטו שי נ. הראל), ולא מצאתי כי היא משליכה במישרין על ענייננו, באשר היא עוסקת בסיטואציה מובחנת במובהק, של תובעת שהיא חברה שעיסוקה בכלי רכב).