תא"מ 17575-11-14 אלפא ואח' נ' שומיר ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 06.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 44-628-64 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 74-978-52 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעים שישב ברכב התובעים בעת קרות התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים ועדותו של נהג רכב התובעת, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג המשאית לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעים ושל העד מטעמו, על פני גרסתו של נהג המשאית.

גרסתם של עדי התובעים הייתה קוהרנטית, רצופה סדירה ומשכנעת לעומת גרסתו של נהג המשאית שהעלתה סימני שאלה רבים ובלתי מהימנה עליי.

אני סבור כי נסיבות התאונה היו כפי שתיאר נהג רכב התובעים בעדותו בבית המשפט. נהג רכב התובעים ניסה להשתלב בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים לאותו הכיוון, אך לאור עומס התנועה שהיה בכביש ולאור מופע אור אדום ברמזור ועצירת הרכבים בעקבות כך, לא הספיק רכב התובעים להשתלב בנתיב השמאלי אלא באופן חלקי ביותר, כך שחלק מרכב התובעים מצוי בנתיב השמאלי וחלקו בנתיב הימיני, בצורה אלכסונית בנטייה שמאלה.

במצב זה היה על נהג המשאית להבחין ברכב עומד בצורה אלכסונית עם נטייה לנתיב השמאלי, ולהבין כי רכב זה מנסה להשתלב בנתיבו ולפני המשאית. ברם, נהג המשאית או שלא הבחין בתנאי הכביש מקום שהיה עליו ליתן דעתו לכך, או שסבר כי יוכל להקדים את רכב התובעים או שרכב התובעים יאפשר למשאית להתקדם לפניו. במצב דברים זה נהג המשאית התרשל בנהיגתו, ומכאן אחריותו לתאונה.