תא"מ 17560-04-14 פולישצ'וק ואח' נ' קיל - עו"ד ואח'

לפניי תביעה כספית לתשלום סך 65,000 ₪, בגין שימוש שלא כדין בכספים שהועברו אל הנתבעים במסגרת שירות שהתחייבו לספק לתובעים ואי השלמת עבודה שמלוא תמורתה שולמה.

רקע:

1. התובעים הינם בני זוג, כאשר התובע 2 (להלן:- "התובע" ואילו התובעת 1 תכונה להלן:- "התובעת") אינו אזרח המדינה ובמועדים הרלוונטיים לתובענה, אף הוגבלה בזמן אשרת השהייה שלו בתחומי המדינה. התובעים התקשרו בהסכם עם הנתבעים על מנת שייצגו אותם ויספקו להם שירותים משפטיים בכל הנוגע להסדרת נישואי פרגוואי ולקבלת אשרת כניסה ואזרחות ישראלית עבור התובע.

לטענת התובעים, פעם אחר פעם התרשלו הנתבעים בהתנהלותם בטיפול בקבלת אשרת כניסה ואזרחות לתובע, ובגביית כספים שלא כדין, תוך שהנתבעים מפרים את חובת הזהירות והנאמנות שיש להם כלפי לקוחותיהם ובכך גרמו לתובעים נזקים כספיים רבים.

2.התובעים הם בני זוג, התובעת אזרחית ישראלית התובע הינו אזרח בלארוס, שהגיע לארץ וביקש לקבל אזרחות ישראלית, לאחר שבני הזוג ביקשו למסד את יחסיהם. לצורך סידור הנישואים בפרגוואי וקבלת האזרחות, פנו התובעים בחודש אוגוסט שנת 2011 אל נתבע מס' 2 (להלן:- "הנתבע"). התובעים סברו שהנתבע הינו עורך דין בהסתמך על פרסומים שהוצגו באינטרנט, בפועל ובדיעבד נודע לצדדים כי לנתבע אין רישיון לעסוק כעורך דין. במהלך דיון ההוכחות, ב"כ התובעים הציג לפני הנתבע פרסום בו נכתב שהנתבע הינו עורך דין, הנתבע טען כי הוא לא פרסם את שהוצג לו ובפרסומים שהוא מפרסם לא נכתב שהוא עורך דין.

3. הנתבע ערך את כל הסידורים לצורך החתונה. התובעת טסה לפרגוואי לצורך רישום הנישואין. התובע לא הצטרף אל התובעת לפרגוואי מכיוון שלא יכול היה לצאת מארץ היות ומעמדו החוקי טרם הוסדר.

4. לאחר הנישואים, הפנה הנתבע את התובעים לרעייתו, נתבעת מס' 1, הגב' הלנה קיל (להלן:- "הנתבעת"), שהינה עורכת דין בעיסוקה, לשם טיפול בעניין קבלת האזרחות. התובעים מילאו טפסים אשר הוגשו למשרד הפנים.

5. בחודש דצמבר 2011 נשלחה לבית התובעים דרישה ממשרד הפנים להפקדת ערבות בנקאית בסכום של 30,000₪, לצורך המשך טיפול בבקשת התובעים, כיוון שמעמדו של התובע טרם הוסדר. התובעים יידעו את הנתבעת בדבר הדרישה. לטענת התובעים, הנתבעת הודיעה להם שניתן להסתפק בהעברת סך 20,000 ₪ בלבד, ובמקביל תנסה להפחית את שיעור הערבות והבהירה להם, כי ההעברה הבנקאית היא למשרד הפנים, אלא שבפועל העברה נדרשה לחשבונה הפרטי. בהתאם להוראות הנתבעת, ביום 4.1.12 הועברו לחשבון הבנק שפרטיו נמסרו על ידי הנתבעת, סך 20,000 ₪. בהמשך הודיעה הנתבעת, כי לא ניתן להסתפק בסך 20,000 ₪ והתובעים נדרשים להעביר סכום נוסף של 10,000 ₪. בהתאם לכך, ביום 26.3.12 הועבר סך 10,000 ₪ לחשבונה של הנתבעת.

6.לטענת התובעים, במשך כשנה וחצי פנו התובעים לבירור בדבר התקדמות ההליך במשרד הפנים אך התשובה שנמסרה מטעם הנתבעים היא שהעניין בטיפול.

לטענת התובעים, בחודש יוני 2013, הודיעו הנתבעים לתובעים כי בוועדת ההשגה של משרד הפנים ניתן לתובע אישור עבור וויזת עבודה, אלא שלצורך השלמת ההליך נדרשת הארכת דרכונו למשך שנתיים. התובעים ניסו להשיג הארכת דרכון באמצעות הקונסוליה הבלארוסית בישראל, אך לא הצליחו, כיוון שלתובע לא היתה אשרת שהיה תקפה בארץ. בתאריך 12.9.13 התובע עזב את הארץ למדינת בלארוס, על מנת להאריך את דרכונו שם, שם נשאר כשלושה חודשים אף על פי שהיה לו דרכון, אלא שלא הייתה לו אשרת כניסה זאת חרף הבטחות הנתבעים.