תא"מ 17559-01-16 אלאסמר נ' כהן ואח'

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לקטנועו של התובע (להלן: הקטנוע) בתאונה שארעה ביום 29.12.14.

בכתב התביעה נטען כי התובע, מר יוסף אלאסמר (להלן: התובע), נסע בנתיבו מאחורי רכבו של הנתבע, מר רפאל כהן (להלן: הנתבע). הנתבע, כך נטען, האט את רכבו וסטה לצד ימין של הרחוב, כשלפתע החליט לפנות שמאלה על מנת להיכנס לחניה בין בניינים, זאת בלי שאותת ומבלי שהסתכל סביבו. בעשותו כן, כך נטען, התנגש הנתבע בקטנוע וגרם לנזקיו. הנתבעים מצדם טוענים כי שעה שהנתבע ביקש לפנות שמאלה כדין ולאחר שאותת כדין, התובע, שנסע מאחוריו, עקף אותו משמאל תוך התעלמות מאיתותיו, פגע בו וגרם לתאונה.

בדיון שנערך העידו שני הנהגים. לבית המשפט הוגשו תמונות ממקום התאונה (ת/1 ו-נ/2ׂ), טופס הודעת נהג הנתבעת למבטחת (נ/1) וכן תמונות הנזק (נ/3). לאחר הדיון, ניתנה לתובע אפשרות להגיש לבית המשפט חשבונית שהונפקה בגין מכירת הקטנוע וכן כרטסת הנהלת חשבונות של משרדו. לנתבעים ניתנה אפשרות להגיש תגובתם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו את התאונה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים באופן שווה. למסקנה זו הגעתי בהתבסס על השיקולים שיפורטו.

התובע תיאר בעדותו כי ביום התאונה הוא נסע באופנועו ברחוב סן מרטין בלוד, מאחורי רכבו של הנתבע. לדבריו, הנתבע "נכנס ימינה להחנות באחת החנויות... סטה ימינה, הוא החליט שנכנס בין הבניינים, אני נוסע בנתיב ימין, אני הייתי אחריו, הוא היה לפני, שנינו נסענו בנתיב ימין, הוא סטה ימינה להיכנס לחנייה, אני המשכתי בנתיב שלי ואז הוא פנה שמאלה, לא אותת לא שום דבר... פגע בי וזרק את הקטנוע לרצפה" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 12-9). התובע תיאר כי כשראה את רכב הנתבעת סוטה ימינה, הוא המשיך ישר בנסיעתו, או אז הנתבע, שלא אותת, פנה שמאלה, פגע בגלגל הימני קדמי של האופנוע וכתוצאה מכך ניזוק האופנוע.

מנגד, תיאר הנתבע, בהודעתו למבטחת ובעדותו בפני, כי נסע ישר בנתיבו וכשהחל לבצע פנייה שמאל, התובע, שניסה לעקוף אותו, פגע בו. לדבריו: "אני צריך לפנות שמאלה... הסתכלתי שאין רכב לפני פניתי שמאלה... אני האטתי, מסתכל שאין רכב נגדי, מולי, פניתי שמאלה, הוא נכנס בי בחלק האחורי של הרכב" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9-4). הנתבע עמד על כך שלא סטה ימינה בשום שלב, אלא רק ביצע את הפנייה שמאלה: "ש. אומר התובע שאתה לפני שפנית שמאלה פינית את הנתיב, סטית ימינה והוא יכל להמשיך. ת. זה מקרה שוודאי לא קרה, אני זוכר את זה במאה אחוז, אני פונה שמאלה לקחת את הילדים למעון, מה יש לי לסטות ימינה" (שם, שורות 13-11).

מעדויות אלה עולה, מחד גיסא, כי הנתבע, שפנה שמאלה, לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים בטרם ביצע את הפנייה. אמנם, הנתבע חזר וציין כי בטרם ביצוע הפניה, הוא וידא כי אין רכב לפניו וכי הסתכל שאין הולכי רגל (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 13-11). יחד עם זאת, לא טען הנתבע בשום שלב – בהודעתו למבטחת או בדיון בבית המשפט – כי אותת בטרם ביצוע הפנייה או כי הסתכל במראות לראות אם יש רכבים מאחוריו. הנתבע אף אישר בחקירתו כי "לפני לא היו רכבים, אני זוכר שהסתכלתי, אני לא זוכר במקרה הספציפי הזה אם הסתכלתי היו רכבים מאחורי" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 8-7). לאור האמור, משלא הוכח כי הנתבע אותת לפני הפנייה שמאלה או בדק במראות שאין רכב מאחוריו היוצא לעקיפה, מצאתי כי הנתבע אחראי לקרות התאונה בשיעור של 50%.