תא"מ 17216-05-14

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.8.2013 בבני ברק. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 3,560 ₪, בגין עלות תיקונים, ובזבוז זמן. יוער, כי הגם שסך 500 ₪ נתבע עבור בזבוז זמן וטרדה, לא נכלל בכתב התביעה סך של 590 ₪, עבור שכר שמאי (הגם שחשבונית השמאי צורפה לכתב התביעה).

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובע טוען כי התאונה ארעה בשעה שהתובע עמד לפנות שמאלה מנתיב תנועה המאפשר זאת, בעוד הנתבע 2 הסיט את רכבו, שהיה לימין התובע, אל הנתיב עליו עמד רכב התובע, באופן שהביא לחיכוך דופן שמאל אחורית של רכב הנתבעים בפינה הימנית קדמית של רכב התובע, וגרם לנזקים המפורטים בכתב התביעה.

4. הנתבע 2 טוען כי התאונה ארעה בשעה ששני כלי הרכב נעו לאורך הרחוב (כמה וכמה מטרים אחורה מהמקום בו תאר התובע), בתנועה עמוסה. התנועה בנתיבו של הנתבע 2 נעה מעט מהר יותר, ואולי מטעם זה סטה לפתע התובע ימינה מנתיב נסיעתו, ופגע קלות בדופן שמאל אחורית של רכב הנתבעים, תוך גרימת נזק קל, שהנתבע 2 אף לא טרח לתקן.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסת התובע, אותה מצאתי מהימנה מעט יותר, בעיקר בשל הנזקים שנגרמו לשתי המכוניות.

6.כך – אין חולק כי הפגיעה ברכב התובע התאפיינה בכך שהמגן הקדמי נעקר חלקית ממקומו וצנח מטה. אמנם, אין פגיעה כזו שוללת לחלוטין מכה של רכב התובע ברכב אחר, וכבר היו דברים מעולם, אולם הנזק מתיישב הרבה יותר עם אפשרות של פגיעת חיכוך מצד הרכב האחר, במיוחד מקום בו סימני השפשוף באותו רכב אחר מתחילים בכנף השמאלית-אחורית, מקום בו הפח בולט מעט מעל הגלגל.

7.במקביל, תמיכה נוספת מתקבלת ממראה הנזק על רכב הנתבעים, כפי שכבר הוזכר, ביחד עם תיאור הנתבע 2 את הנזק. לדבריו, הנזק התחיל בדלת השמאלית אחורית, ונמשך אל הכנף השמאלית אחורית, אולם בעוד שסימני השפשוף על רכב הנתבעים ניכרים לעין אפילו היום (הוצגה תמונה עדכנית של הרכב), הסימנים שעל הדלת הוסרו בנקל, באמצעות שעווה לרכב. תיאור זה מתמיה, מאחר שניתן היה לצפות, אם רכב התובע הוא שנע לכיוון רכב הנתבעים בעת הפגיעה, כי בנקודת הפגיעה (הדלת, לשיטת הנתבע 2) תהיה פגיעת מעיכה, ולא רק מריחת צבע שניתן היה להסירה בנקל. הנזק המופיע על הכנף (שהוא היחיד המוכח) מתיישב יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבע 2.

8.משכך, ובהינתן נטל הראיה במשפט האזרחי, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 2. לפיכך, על הנתבעים לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.