תא"מ 17169-02-14 שרייבר נ' חגג ואח'

1.לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת (רכב מסוג סוזוקי מס' 95-886-64) בתאונה מיום 17.3.2013. מדובר בתאונה שארעה בשעה שנהג הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת 2 – רכב מסוג יונדאי מס' 35-826-20 (להלן: הרכב הפוגע) – נסע לאחור כדי להיכנס לחניה, ופגע ברכבה של התובעת. אומר מיד, כי הצדדים למעשה אינם חלוקים כי האחריות לאירוע התאונה מונחת לפתחם של הנתבעים. השאלה שעל המדוכה מתמקדת אפוא בהיקף הנזק שנגרם לרכבה של התובעת בשל התאונה.

2.אין מחלוקת על כך שביום האירוע עמד רכבה של התובעת ב"פקק תנועה" ברחוב טרומפלדור שבעיר פתח תקווה, ולפניו עמד הרכב הפוגע. או-אז ביקש נהג הרכב הפוגע להיכנס לחניה, ולכן נסע אחורה תוך הסטת הרכב לימין, ופגע ברכבה של התובעת בחלק הקדמי-ימני. הצדדים יצאו מן הרכב כדי להחליף פרטים, ובמעמד זה – כפי שהתברר בעדויות שנשמעו לפניי – רשמה התובעת על דף, בכתב ידה, כי הרכב הפוגע "נסע לאחור ע"מ לחנות, ולא שם לב לרכב שעמד מאחוריו. נגרם שפשוף בצד הימני הקדמי של הרכב". עוד הוסיפה וכתבה התובעת, בסוגריים, "היה לרכב פגיעה קודמת". נהג הרכב הפוגע הוסיף לפתק את התיבות: "בצד הימני (אותו מקום) שלא סודרה !!".

3.לדברי התובעת ובעלה (שהיה אף-הוא ברכב), בהמשך הנסיעה הם שמעו קול "טרטור" ובעקבות זאת פנו לבדיקת הרכב ותיקונו. התובעת צירפה לתביעה חוות-דעת שמאי וביקשה לפסוק לה סכום של 12,294 ש"ח. סכום זה כולל את עלות תיקון הרכב (10,339 ₪), שכר טרחת שמאי (940 ₪) וירידת ערך (1,015 ₪).

4.בחנתי את כתבי הטענות, את החומר שצורף ואת דברי העדים שנשמעו בדיון – התובעת, בעלה ונהג הרכב הפוגע. מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, וכמצוות התקנות אנמק את מסקנתי בתמציתיות.

5.כפי שצוין, אין מחלוקת בדבר אשמתו של נהג הרכב הפוגע ביחס לנזקי התאונה, והשאלה היחידה היא מהם הנזקים שנגרמו בתאונה. ככלל, במקום שבו הנתבע בהליך מסוג זה אינו מזמין את השמאי להיחקר על חוות-דעתו, ואינו מציג חוות-דעת נוגדת, הוא נושא בסיכון כי בית המשפט יאמץ את חוות-הדעת מטעם התובע. כך הם פני הדברים אף אם נהג הרכב הפוגע מעיד כי לפי התרשמותו בזירת התאונה, ואפילו לפי התרשמותו של נהג הרכב הנפגע במעמד האירוע, הנזק שנגרם בתאונה קטן יותר מן המתועד בחוות-דעת השמאי.

6.בענייננו, אכן לא ביקשו הנתבעים לזמן לעדות את השמאי, ולא הציגו חוות-דעת נגדית. זאת ועוד: לאחר ששמעתי את התובעת ואת בעלה והתרשמתי ממהימנותם, אני מקבל את הגרסה שלפיה בזירת האירוע הם לא שמו לב לנזק משמעותי, אך בהמשך הנסיעה הם שמעו קולות נקישה או "טרטור" והתחוור להם כי לא מדובר בפגיעת פח גרידא שניתן "להתעלם ממנה" ולהמשיך שימוש ברכב כרגיל. בהקשר זה אני רואה להדגיש כי לא נעלם מעיני שהתובעת השיבה לחלק מן השאלות שנשאלה כי אינה זוכרת את הפרטים. עם זאת, לפי התרשמותי, לא מדובר בניסיון להסתיר, ובעניינים מסוימים שבהם התובעת התקשתה לספק הסברים, השלים את התמונה העד מטעמה, שנסע אף-הוא ברכב ועדותו הייתה מהימנה עליי.

7.יחד עם זאת, בית המשפט אינו עוצם עיניו לנתונים רלוונטיים המובאים לפניו שעשויים להשליך על היקף הנזק הקשור בזיקה סיבתית לתאונה. בענייננו, עולה מן העדויות כי התובעת ובעלה אינם יכולים ואינם מתיימרים לשלול נזק קודם שהיה ברכב, לרבות באזור הפגיעה (ראו למשל עמ' 4 לפרוטוקול שורות 11-6, 28-24). אזכיר כאן, כי קיומה של פגיעה קודמת ברכב צוינה על-ידי התובעת בכתב ידה בפתק שנרשם לאחר התאונה, ולאחר שמיעת העדויות מסקנתי היא כי הפתק – לרבות המילים שהוסיף נהג הרכב הפוגע – נכתב על בסיס דין ודברים בין הצדדים בזירת התאונה. ודוק: אין בפתק האמור, גם אם התבסס על התרשמותם הראשונית של בעלי-הדין (שאינם אנשי מקצוע) בזירת האירוע, כדי ללמד כי לא נגרם לרכבה של התובעת כל נזק פרט לשפשוף. אדרבא, כפי שציינתי, אני מאמין לגרסת התובעת כי לאחר שנפרדו הצדדים, התברר לתובעת כי בתאונה נגרם נזק ממשי שלא היה קיים קודם לכן ואשר הצריך תיקון.

8.נתון נוסף שאבקש להדגיש הוא שלאחר בחינת טענות הצדדים וחוות-דעת השמאי, אני מתרשם כי לשמאי לא נמסרו פרטים באשר לפגיעות קודמות ברכב, והדבר לא נשקל על-ידו וממילא לא קיבל ביטוי בחוות-דעתו. לנתון זה יש ליתן משקל ראוי. בה בעת אני מקבל את עדותם של התובעת והעד מטעמה, כי הפגיעה ברכבם לא הייתה קלה וזניחה אלא פגיעה ממשית, ואני סבור לפי מכלול החומר והעדויות, כי גם אם בחוות-דעת השמאי אין ביטוי לנזקים קודמים, הרי שחוות-הדעת ביסודה רלוונטית לנזקי התאונה (אשוב ואזכיר כי השמאי לא זומן לעדות וכי לא הוצגה חוות-דעת נגדית).

9.לאור כל המקובץ, לאחר בחינת החומר שהוצג ועל יסוד התרשמותי מן הראיות ומן העדויות שבאו לפניי, מסקנתי היא כי יש לפסוק לתובעת פיצוי המושתת בעיקרון על ממצאי חוות-דעת השמאי, אולם יש לנכות סכום מסוים המשקף את הממצא שלפיו היו ברכב פגיעות קודמות שלהן לא היה השמאי מודע. לצורך קביעת הסכום שראוי לנכותו, נתתי דעתי לרכיבי הנזק כפי שצוינו בחוות-דעת השמאי.