תא"מ 17161-07-13 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ויצמן ואח'

רקע

1. בפני תביעה לפיצוי נזקי הנתבעים לנוכח תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11.10.12 בין רכב התובע 2 לבין משאית הנתבעים שבהחזקת הנתבע 1.

2.ביסוד המחלוקת בתיק זה כפי שעלתה בין היתר בדיון הוכחות שהתקיים היום בפניי עומדת השאלה מי אחראי לתאונה שבה נפגע רכב התובע 2 על ידי רמפת הרמה של משאית הנתבעים.

3.עמדות הצדדים בעניין זה מפורטות ובכתבי בי- הדין לרבות במסגרת דיון זה ועל כן אין מקום לחזור עליהן אחת לאחת ודי לטעמי לציין כי עיקר המחלוקת הינה בשאלה האם הנזק שנגרם לרכב התובעים הינו תוצר הרמת הרמפה בעת שרכב זה חלף על פניה בפנייה ימינה מכיוון עמידת המשאית או שמא אין קשר בין הרמה זו לצד הכחשת הנתבעים סוגיית ההרמה בכלל.

דיון ומסקנות:

4.לאחר בחינת העדויות שהוצגו בפניי והתרשמותי מעדויות עדי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח בתביעתם זו קשר סיבתי שבין הרמת הרמפה, אם בכלל, לבין הנזק ברכבם.

5.נדמה כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי המשאית לא הוזזה ממקומה מרגע שהחל התובע 2 לפנות עם רכבו ימינה עד לרגע התאונה. מדובר בעניין של שניות בודדות במהלכן נטען על ידי הנתבע 1 כי עמד ע"ג הרמפה. על כן לעצם הורדת או הרמת הרמפה אין תרומה ולו מינורית לעצם היווצרות התאונה שכן בעצם העלאת הרמה אל על אין המשטח המונח על גביה או הרמפה עצמה משנה את זוויתה קדימה או לצד באופן שעשוי לצמצמם את המרחק ממנה ומרכב התובעים.

6.חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא גם בעדותו של התובע 2 אשר לא ראה הלכה למעשה את הרמפה עולה עובר לתאונה, אלא אך ידע לספר על מיקומה בתחתית המשאית טרם שפנה ימינה עם רכבו.[עמ' 2 שורות 4-6 לפר' הדיון מהיום]. מדובר אפוא בעדות מן הסברה שלא מצאה חיזוק בשום גורם אחר.

7.לצד כך ולאחר שעיינתי בתמונות שצולמו על ידי התובע 2 לאחר התאונה בנוגע למיקום עמידת המשאית עובר לתאונה ניתן לומר בוודאות כי המשאית חנתה עם הרמפה באופן אשר חסם את נתיב נסיעת רכב התובעים טרם הפנייה לימין ואשר למעשה היווה סיכון תעבורתי שיצר את הסיכון להתרחשות הנזק. נדמה כי למסקנה זהה הגיע אף הנתבע 1 במסגרת עדותו בעת שענה לשאלה מדוע זה חסם את נתיב נסיעת רכב התובעים כך: " המרכז מסחרי קטן ויש מקום אולי למשאית והברירה היחידה לחסום וזה לא בסדר" [שם, בעמ' 3 שורה 11 לפר' הדיון, ההדגשה שלי: ע.ס]. האמור מתחזק עוד יותר לנוכח כך שלא רק שהמשאית גופה חרגה מטווח החניה המותר במקום, אלא שבעת התאונה נעשה ברמפה אשר "נגסה" משטח הצומת עוד יותר וצמצמה במודע לתובע 2 את יכולת התמרון שלו בעת הפנייה.