תא"מ 17155-10-15 סופר נ' דקר ואח'

בהחלטה זו אתן הוראות דיוניות להמשך הדרך.

כזכור, ביום 20.11.16 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (לאחר תום שלב הגשת כל ראיות הצדדים שהם בחרו להגישן), שבה הובהר היטב מצב העניינים ושבו המלצתי על דרך פעולה מסוימת מאוד, שהייתה מובנת (ולהתרשמותי אף מקובלת) על שני הצדדים.

והנה, כיצאו הצדדים מאולם ביהמ"ש, לא עלה בידיהם לפעול בדרך המלך הדיונית המתבקשת שהוצעה כאמור, ולמעשה לא נעשה עד כה דבר בשטח.

על רק זה, מבקשת התובעת כעת להתיר לה לתקן את כתב התביעה, על דרך של צירוף נתבע רלוונטי נוסף נטען. הנתבעים, בניגוד למצופה אולי, לא מתנגדים לבקשת התיקון (לפחות לא בפה מלא) ורק מבקשים להתנות זאת בחיוב התובעת בהוצאות.

הכרעתי

בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה – נדחית.

התרשמותי הברורה היא שבקשת התיקון נולדה כצעד טקטי בלבד, במסגרת הליך כיפוף הידיים המצער שמתנהל בין הצדדים. ולמעשה, גם התגובה המשונה של הנתבעים נדמית כצעד טקטי (אי התנגדות לגופה של בקשת התיקון), משום שנוח להם אולי לחסוך לכאורה הגשת תביעה משלהם נגד הנתבע הנוסף – יצרן המקרר מושא התביעה והמשווק שלו בישראל. אולם בית משפט לא יתן ידוע לניהול צעדים טקטיים וכוחניים שאין מאחוריהם דבר. וראוי להזכיר לב"כ התובעת את דבריו הנחרצים מאוד בדיון ביום 20.11.16, לפיהם אין ולא יכולה להיות לתובעת כל עילה נגד הגורמים הנוספים הנ"ל. אז כיצד פתאום נולדה החיוניות לצרפם לתביעה?!

לא אזכה אף אחד מהצדדים לפניי בהוצאות, נוכח מסקנתי הנ"ל ומשסבורני ששניהם מתנהלים בדרך לא ראויה.

בהתאם לקביעותיי בדיון האחרון ומאחר שהצדדים (ובעיקר הנתבעים שבחרו שלא להגיש תביעה משלהם, ללא כל העמדת תנאים מוקדמים שלא נכללו בהצעתי) לא השכילו לפעול בדרך המלך הנ"ל, אקבע לפניי דיון הוכחות, תוך שמובהר מראש שההוצאות שייפסקו לפניי יהיו ריאליות, ובנסיבות יישקל בהמשך גם חיוב שני הצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה.