תא"מ 1714-07-12 ר' נ' ק'

תביעה מיום 13.3.2012 על סכום קצוב בסך 26,605 ₪, להחזר כספים ששילם התובע בעבור הנתבע.

לשיטת הנתבע, התובע מחל על החזר החוב, אולם התובע כופר בטענה זו. זוהי המחלוקת בתיק זה.

1.העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א.התובע והנתבע הינם קרובי משפחה.

ב.הנתבע היה הבעלים של חברת היזוכל בע"מ (להלן:"היזוכל"), אשר שכרה נכס מקרקעין מחברת רוגת יזמות בע"מ (להלן: "רוגת"). הנתבע והתובע ערבו לקיום התחייבויותיה של היזכול כלפי רוגת, לפי הסכם השכירות.

ג.אין חולק כי היזוכל לא עמדה בהתחייבויותיה, ורוגת פעלה בהליכי הוצאה לפועל כנגד היזוכל והערבים.

ד.ביום 8.11.2007 נחתם הסכם פשרה, לפיו החוב בסך 88,900 ₪, יישא ריבית בשיעור פריים+3%, וייחשב כמסולק אם ישולם כאמור בסע' 4 להסכם הפשרה (נספח 1 לתצהיר התביעה). התובע מסר לרוגת עירבון בסך 30,000 ₪ להבטחת ביצוע הסכם הפשרה.

ה.באותו היום נחתם בין התובע לנתבע הסכם שיפוי.

בסע' 3 להסכם השיפוי נקבע:

"במידה והחייב לא יעמוד בתשלומי ההסדר או אחד מהם, ובמקומו ישולם אותו תשלום לזוכה על ידי הערב, אזי החייב ישפה הערב בכל סכום ששילם הערב".

בסע' 4 ו- 5 להסכם השיפוי הוגדרו התשלומים שביצע התובע לרוגת בתור "התשלום הראשון, ו"התשלום השני" ובסע' 6 נקבע:

"מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי החייב מכיר בחבותו בתשלום הראשון ובתשלום השני כלפי הזוכה, וכי הערב יהא זכאי לשיפוי בגינם מאת החייב".

ו.אין חולק שהתובע שילם לרוגת, על יסוד האמור לעיל, את הסכומים הבאים:-

(1)10,900 ₪ ביום חתימת ההסכמים.

(2)10,000 ₪ מס' ימים לאחר חתימת ההסכמים, באמצעות כספים שהתקבלו