תא"מ 17061-09-13 ברבור נ' ד. שליט בע"מ

זוהי תביעה לתשלום חוב שלטענת התובעת חבה לה הנתבעת בגין עבודות שביצעה עבורה.

אין חולק כי ביום 13.4.11 נכרת בין הצדדים הסכם בכתב שבו נקבעו מחירים לעבודות שאיבה שתבצע התובעת עבור הנתבעת. באוקטובר 2012 הוציאה התובעת לנתבעת חשבונית לפי עלויות גבוהות מאלה שנקבעו בהסכם הכתוב, והנתבעת שילמה אותה במלואה. בראשית 2013 הוציאה התובעת לנתבעת חשבוניות לפי עלויות גבוהות מאלה שנקבעו בהסכם הכתוב. הנתבעת שילמה את החשבוניות באופן חלקי, כשהיא מחשבת את חובה לפי העלויות שנקבעו בהסכם הכתוב, ואף מקזזת את הסכום שלטענתה שילמה ביתר בחשבונית אוקטובר 2012.

התובעת טוענת כי כשנה וחצי לאחר שנכרת ההסכם הכתוב, הוסכם בין הצדדים בעל פה על העלאת המחירים, והראיה לכך היא העובדה שהנתבעת שילמה את חשבונית חודש אוקטובר 2012 במלואה. ואילו הנתבעת טוענת כי לא היה כל הסכם חדש, וכי בחודש אוקטובר 2012 שילמה לתובעת ביתר, הואיל ולא הבחינה בהעלאת המחירים על ידי התובעת. מטעם התובעת העיד ריאד ברבור, ומטעם הנתבעת העיד דוד שליט (להלן: "ברבור" ו"שליט").

כאשר נכרת חוזה בכתב ומועלית טענה לשינויו בעל פה, על הטוען לכך להוכיח טענתו בראיות מוצקות. במקרה זה התובעת היא שטוענת לשינוי ההסכם הכתוב בהסכם בעל פה. לא מצאתי כי טענתה זו הוכחה כדבעי. לא מצאתי סיבה להעדיף את עדותו של ברבור על פני עדותו של שליט. באשר לטענה כי הנתבעת שילמה את חשבונית חודש אוקטובר 2012 במלואה, הרי שההסבר שנתן לכך שליט, כי לא בדק את החשבונית לעומק, הינו סביר לנוכח העובדה שבין הצדדים התקיימו קשרי עבודה ממושכים. לפיכך דין התביעה להידחות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות מעבר להוצאות שבהן חויבה התובעת בהחלטת הרשם זיתוני מיום 6.2.14.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.