תא"מ 17018-07-15 אלדן תחבורה בע"מ נ' שונפלד

בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לצידו השמאלי-קדמי של רכב התובעת (להלן: הרכב השכור) בתאונה מיום 26.12.14 עם רכב אחר (להלן: הרכב המעורב). התאונה ארעה בכביש 41 לכיוון אשדוד. לטענת התובעת, הנתבע הוא שגרם לתאונה בין שני הרכבים האחרים.

התובעת טוענת כי נהג הרכב השכור, שנסע בנתיב הימני, נאלץ לסטות שמאלה כדי להימנע מלהתנגש ברכב הנתבע, אשר נכנס במפתיע לנתיב נסיעתו מנתיב ההשתלבות מימין, ועקב כך נפגע מהרכב המעורב אשר נסע משמאלו.

התובעת לא הגישה תביעה נגד נהג הרכב המעורב, למרות שפרטין בידיה, ואף לא הובאו בפני בית המשפט הנתונים הרלוונטיים, היכן היתה נקודת המגע בין הרכב השכור לרכב הצד השלישי, האם הרכב המעורב נפגע והאם הוגשה תביעה על ידי בעליו נגד נהג הרכב השכור.

התובעת אף לא זימנה לעדות את נהג הרכב המעורב, וויתרה על עדותו של נהג הרכב השכור, שלא התייצב. העיד מטעמה רק מי שישב לצד הנהג ברכב השכור. מעדותו עלה כי ברגע שהנהג הבחין ברכב הנתבע כשהוא מתקרב אליו מימין, וכדי למנוע תאונה, סטה חדות לנתיב השמאלי. העד טען כי רכב הצד השלישי היה קודם לכן מאחורי הרכב השכור ואף הוא סטה שמאלה, וכך נוצר מגע בין הרכבים.

מטבע הדברים, עד זה העיד על התרחשות התאונה מנקודת ראותו, והתרשמתי כי עד לסטיית הרכב שמאלה בחדות לא היה ער לנעשה בכביש, ולא יכול היה להעיד על מצב הדברים מנקודת ראות הנהג. בהסתמך על עדותו בלבד, לא ניתן לבחון את אופן התגובה של הנהג כשהבחין ברכב הנתבע, מתי ראה אותו לראשונה, האם יכול וצריך היה לבלום במקום לסטות, היכן היה הרכב המעורב בעת שהחליט לסטות שמאלה ועוד שאלות רלוונטיות.

הנתבע העיד כי עמד על אי תנועה מימין וכלל לא נכנס לכביש הראשי. לעומת זאת, בהודעה בכתב יד שכתב ביום 2.8.15 כתב ושרטט כי הגיע מנתיב ההשתלבות, המתין להתפנות הכביש מרכבים, ולאחר שראה כי הכביש פנוי החל בנסיעה בכיוון הכביש ואז הבחין שרכב עצר לפניו, הוא עצר גם כן כדי לראות מה קורה ואז יצאו מהרכב שלושה גברים והחלו לצעוק עליו. הוא טען כי לא נכנס לנתיב נסיעת הרכב השכור וכי נהג הרכב השכור שהבחין כי הוא מתכוון להכנס לנתיב, התבלבל ובמקום לבלום סטה שמאלה ופגע ברכב שנסע בנתיב השמאלי.

הגם שיש בדבריו אלה של הנתבע בהודעה בכתב משום ראשית הודאה בכך שיצר סיבה שאילצה את נהג הרכב השכור ללחוץ על הבלמים, הרי שללא בחינת המרחק בין הרכבים בעת שהנהג הבחין בנתבע כשהוא מתקרב לנתיב נסיעתו, מיקומו של הרכב המעורב, מהירות הנסיעה שלו, האם הנהג לחץ על הבלמים, ועוד נתונים חסרים – לא ניתן לקבוע האם התאונה היתה תוצאה בלעדית של התקרבות רכב הנתבע מימין או של גורמים אחרים, כגון מהירות מופרזת, והאם שיקול הדעת שהפעיל הנהג בסטיה שמאלה היה סביר.

יצויין כי קיימת סתירה בין עדות עד התובעת, שמסר כי הרכב המעורב היה מאחורי הרכב השכור וסטה אף הוא שמאלה, לבין הנטען בכתב התביעה ובגרסת הנתבע, כי הרכב המעורב נסע מלכתחלילה בנתיב השמאלי.

התמונה העולה מהעדויות החלקיות שהובאו אינה ברורה דיה, ולא הורם נטל הראיה להוכחת גרסת התובעת בהסתמך על העדויות.