תא"מ 17014-08-14 לביטוח בע"מ ואח' נ' אלביליה

לפני תביעה לתשלום סך 17,819 ₪ המהווה לטענת התובעות את נזקיהן והוצאותיהן עקב תאונת דרכים מיום 17.3.13 בה נפגע רכבה של התובעת 2 אשר היה מבוטח ע"י התובעת 1.

לגרסת התובעות מפי מר נבו-מנהל התובעת 2, חנה רכבן בחניה ואז הגיעה משאית הנתבע ופגעה ברכב לאורך צדו השמאלי וגרמה לנזק רב אשר הצריך תיקון.

על מעורבות הנתבע בתאונה יודעות התובעות מרישום כלשהו על גבי פתק שהושאר ע"י עובר אורח על חלון רכבן ואותו מצא מר נבו.

הפתק נמסר לסוכן הביטוח אך לא הוצג בדיון למרות שמר נבו טען שאולי יש גם לו עותק ממנו. היות והסוכן פועל במקרה זה כשלוחן של שתי התובעות או מי מהן הרי אותו פתק לא הועבר מן הסתם לבא כוחן שהרי עובדה היא שהפתק לא הוצג בשום שלב של הדיון.

מר נבו סיפר בעדותו שפנה למשטרה, קיבל את פרטי בעל הרכב ברם לא פנה אליו ולא עשה דבר מעבר להעברת הפרטים לסוכן ולמבטחתו.

הנזק עצמו איננו במחלוקת והנתבע ויתר על חקירת השמאי.

תביעת התובעת 1 מסתכמת בסך 8548 ₪.

תביעת הנתבעת 2 מסתכמת ב-9037 ₪ (מתוך סכום זה 5,319 ₪ בגין הנחת היעדר תביעות ל-3 שנים).

הנתבע טוען כי ביום 17.3.13 כמו גם בכל יום אחר הייתה המשאית בחזקתו במהלך כל יום העבודה ולא אירעה שום תאונה ושום פגיעה בינה ולבין רכב התובעות. הנתבע הדגיש כי הוא עובד בקו חלוקה בכל רחבי העיר ובין היתר עובר גם ברחוב יותם בו נטען שאירעה התאונה ברם אין בעובדה זו כדי להעיד על מעורבותו בתאונה.

הכלל המשפטי הנוהג קובע כי המוציא מחברו עליו הראיה כלומר על התובעת להוכיח את תביעתה הן במישור החבות והן במישור הנזק.

ככל שהדברים נוגעים למישור הנזק, עמדו התובעות בנטל והעניין איננו במחלוקת.