תא"מ 16902-09-10 שלג ואח' נ' ברדה ואח'

כללי

1. בסוף שנת 2005 רכש התובע, עו"ד יעקב שלג, ביחד עם שלושה אחרים: ה"ה ברדה, בוכריס ורענן (להלן: השותפים), מגרש בשטח של דונם, ברח' אפרים 6, נתניה, שעליו נבנו ארבעה בתים לארבעת הרוכשים.

בניית הבתים הסתיימה במחצית שנת 2009, וזמן קצר לאחר מכן מכר מר רענן את ביתו לבני הזוג ברכה.

בין התובע לבין השותפים התקיים סכסוך ממושך שלווה בהליכים משפטיים. בעוד אלה תלויים ועומדים, הגיש התובע - ביום 13.9.10 - את התביעה דנן. התובעים בתביעה זו הם התובע ואשתו, והנתבעים הם שכניו בנכס (שני בני הזוג, בכל אחת מהמשפחות ברדה, בוכריס וברכה).

בעוד התביעה תלוייה ועומדת מכר אף התובע עצמו – ביוני 2011 – את ביתו למר ברזילאי.

הנתבעים ברדה ובוכריס יוצגו על ידי עו"ד א. בוכריס גז, ואילו ברכה לא היו מיוצגים.

2.בתביעה נתבע סכום של 24,665 ₪, וכן צווי מניעה וצווי עשה.

מתוך הסכום שנתבע, 4,665 ₪ הוא סכום שנתבע מברדה בלבד, כהשתתפות בעלות של פיר/פילר של פחי אשפה שמשרת את בתיהם של התובע ושל ברדה.

יתר הסכום: 20,000 ₪, נתבע מכל הנתבעים, כפיצוי בגין מטרדים שונים, ואף בגין נזק אשר לטענת התובע נגרם לו, בהפחתה של המחיר שקיבל במכירת ביתו, וזאת בשל סירובם הנטען של הנתבעים לפירוק השיתוף במקרקעין בנכס ולרישום בית משותף.

צווי מניעה וצווי עשה התבקשו בתביעה, על מנת להפסיק את המטרדים הנטענים ועל מנת לכוף על הנתבעים ביצוע של פעולות, אשר לטענת התובע הם חייבים לבצע.

בכתבי ההגנה שלהם כפרו הנתבעים בטענות בדבר נזקים ומטרדים (יש לציין כי נדחתה בקשתו של התובע לצו מניעה זמני). עוד טענו הנתבעים כי אין עליהם חובה לרשום את הבתים שבנכס כבית משותף, ועל כל פנים, הם אינם מתנגדים לכך, והתובע חופשי ליזום מהלך כזה, אם רצונו בכך. על כן, טוענים הנתבעים, אין בסיס גם למרכיב זה של התביעה.

3.צווי המניעה וצווי עשה שביקש התובע הם: לחייב את הנתבעים להחנות את כלי הרכב שלהם ושל באי ביתם רק במקומות החנייה שיועדו לכך, ולאסור עליהם להחנותם במבואה שבין הבתים (להלן: המבואה); לחייב את הנתבעים לנקות את המבואה אחת לשבוע; לחייב את ברדה לנקות את תא האשפה ואת פח האשפה שלהם אחת לשבוע; לאסור על הנתבעים להשתמש במבואה למשחקים, לרבות משחקי כדור; לחייב את הנתבעים לתקן את אופן ההתקנה של מדי המים שנמצאים בפיר האשפה של התובע, ואשר לטענתו הנתבעים הסיטו את זווית ההתקנה שלהם.

הצורך והטעם בסעדים אלה פג, לאחר שהתובע מכר את ביתו ביוני 2011 (סמוך למועדה של הישיבה המקדמית בתיק זה), ומאז אינו מתגורר עוד במקום.

כאמור, הנתבעים כופרים בכל טענותיו של התובע.

הצווים שצויינו לעיל נועדו לבטל או לתקן מעשים אשר לטענת התובע מבצעים הנתבעים בחיי היומיום ואשר גורמים לו מטרד (כמו אי שמירה על הניקיון, משחקי כדור והחנייה של כלי רכב במבואה). משהפסיק התובע להתגורר במקום, בטל הטעם לברר את התשתית העובדתית הדרושה, ואת הפועל-היוצא המשפטי, לגבי הסעדים של צווי "עשה" וצווי "לא תעשה" שהתבקשו בתביעה.