תא"מ 16889-08-14 מ.ס.י. כרמל השקעות ונכסים בע"מ נ' זאהר

1.בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק דנן ביום 12.4.2015, במסגרתו נדחתה התנגדותו של הנתבע לביצוע המחאה שהוגשה כנגדו לביצוע, מאחר ולא התייצב לדיון ההוכחות.

2.הנתבע טען בבקשתו, כי לא ידע אודות הדיון שנקבע ליום 12.4.2015. בנוסף, טען הנתבע כי סיכויי ההגנה שלו גבוהים, מאחר ונרשם על גבי ההמחאה "למוטב בלבד", ללא שם נפרע. עוד טען הנתבע, כי תצהיר עדות ראשית שנשלח על ידו לבית המשפט בדואר רשום, לא נסרק.

3.התובע הגיב לבקשה וטען, כי עובר לדיון הגיש הנתבע בקשה לארכת המועד להגשת תצהיר עדותו הראשית, בהתאם להחלטה שניתנה ביום 9.12.2014. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שידע אודות מועד הדיון. עוד הדגיש ב"כ התובע, כי הנתבע לא צרף לבקשתו תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה. נטען, כי הנתבע כלל לא התייחס לסיכויי ההגנה שלו כנגד התביעה השטרית. באשר לטענה בדבר משלוח תצהיר העדות הראשית לבית המשפט, נטען כי על פי אתר רשות הדואר, פריט הדואר הנזכר בבקשתו של הנתבע נשלח דווקא מחיפה לדלית אל כרמל ולא להיפך. התובע עתר, אפוא, לדחות את הבקשה.

4.במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה לידי הנתבע או כל החלטה אחרת שלא פעל על פיה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי הצלחה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פדח 395,397).

פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36 ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)).

5.בענייננו, ביום 9.12.2014 ניתנה החלטה לפיה על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית והם זומנו לדיון הוכחות ליום 12.4.2015. ביום 26.1.2015 הגיש הנתבע בקשה, במסגרתה טען כי הוא חייל בשירות סדיר, אשר השתחרר מספר ימים לפני כן. לטענתו, בבדיקה שערך עם המוקד הארצי, התברר לו כי ניתנה ההחלטה הנ"ל מיום 9.12.2014. הנ"ל טען, כי מאחר והיה חייל בסדיר, הוא לא קבל את ההחלטה לידיו והוא אינו יודע אם מי מבני משפחתו קבלו אותה. לפיכך, בקש להאריך את המועד להגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו עד ליום 28.2.2015. בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשתו של הנתבע. למעשה, הנתבע אשר במסגרת בקשתו מיום 26.1.2015, כי הוא מודע להחלטה מיום 9.12.2014. הנתבע גם לא צרף לבקשתו לביטול פסק הדין תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה ונוכח האמור לעיל, אין לקבל את טענתו לפיה לא ידע על דבר מועד דיון ההוכחות. נסיבות המקרה מובילות לידי מסקנה כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

6.הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר (ע"א 64/53, לעיל; ע"א 5000/92 בן - ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן - ציון, פ"ד מח(1) 830; ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 283, 284, לרבות האסמכתאות המפורטות שם).

כאמור, הנתבע לא נתן הסביר מניח את הדעת לכך שלא התייצב לדיון ההוכחות. באשר לסיכויי הגנה - הנתבע צרף לבקשתו תצהיר מיום 31.1.2015, שנשלח על ידיו לטענתו לבית המשפט, אך לא נסרק לתיק (צורף אישור בדבר משלוח דואר רשום). התובע מצידו, טען כאמור כי בדיקה באתר דואר ישראל מעלה, כי דבר הדואר נשלח מחיפה לדלית אל כרמל ולא להיפך. יתכן, ואינני קובע מסמרות בעניין זה, כי הנתבע אכן שלח לבית המשפט את תצהיר העדות הראשית. אלא, שבכותרת התצהיר הוא רשם את מספר תיק ההוצל"פ ולא את מספר תיק בית המשפט ולכן, סביר להניח כי התצהיר הוחזר אליו בדואר. כך או כך, התצהיר לא הוגש לתיק והנתבע מצידו, לא טרח לברר האם תצהירו הגיע ליעדו ובכל מקרה, אין לכך חשיבות, מאחר ובתיק מצוי תצהיר ההתנגדות, שתוכנו זהה ואף מפורט יותר. ממילא, ההתנגדות לא נדחתה מפאת אי הגשת תצהיר עדות ראשית, אלא מחמת אי התייצבותו של הנתבע לדיון.

לגופו של עניין, הנתבע טען במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר, כי מסר את המחאה נשוא התובענה, יחד עם עוד שתי המחאות, ביום 20.3.2014, לידי אחד בשם באסל נאטור, שהציג עצמו כנציג של חברת פלאפון, לצורך רכישת מכשירים סלולאריים. הנתבע טען, כי נרשם על ההמחאה "למוטב בלבד", אולם שם הנפרע נותר ריק. נטען עוד, כי בסופו של דבר לא סופקו לו המכשירים ולכן בוטלה ההמחאה. לטענתו, ההמחאות לא היו סחירות לאור הכיתוב "למוטב בלבד" ולכן, התובע אינו אוחז כשורה.