ריילינגר נ' טואלבה

התובעת הזמינה אצל הנתבע תכנון של נספח סניטרי – הכולל תכנית אינסטלציה פנים וחוץ- כחלק מתהליך בניית בתים. בעת ביצוע בפועל של האינסטלציה החיצונית התברר כי באופן שגוי התכנית הורתה על חיבור צנרת הביוב לבור ניקוז הנמצא מחוץ לחלקת התובעת במקום למערכת הביוב העירונית. האם הנתבעת אחראי בנזיקין לטעות זו? ואם כן מה הם נזקיה המוכחים של התובעת?

טענות הצדדים

1.התובעת היא הבעלים של מגרש ברחוב טשרניחובסקי 19 בקרית אתא (להלן: המגרש ) כאשר במועדים הרלוונטיים לתביעה בנתה התובעת במגרש שתי יחידות דיור (להלן: הבתים ). לטענתה כחלק מהבקשה להוצאת היתר בניה היא נדרשה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה לצרף נספח סניטרי. בשים לב לכך, היא פנתה אל הנתבע ודרשה ממנו לתכנן את האינסטלציה – פנים וחוץ- לבתים שבנתה. לטענתה הדרישה לעריכת נספח סניטרי הייתה בשל טעויות שהיו בעבר ולכן נספח זה מחייב את הקבלנים לעבוד על פיו ובסוף התהליך מתקיימת בדיקה של תאגיד המים להתאמת הביצוע לתכנית ובמידה ואין התאמה לא ניתן למבנים טופס 4.

נטען בכתב התביעה כי הנתבע טעה טעות קריטית כאשר הוא החליט – ללא בדיקה נאותה - ששוחת ניקוז שנמצאת בסמוך למגרש היא שוחת ביוב. בעקבות כך טוענת התובעת כי העבודה בשטח הופסקה למשך שלושה שבועות, ונגרמו לה עלויות נוספות הן ישירות והן עקיפות. פניות רבות מטעם בנה של התובעת לנתבע נענו בהתחמקויות מאחריות כאשר הוא ענה שנספח סניטרי אינו מהווה תוכנית עבודה.

בפגישות שהיו בשטח בנוכחות בנה של התובעת, מהנדס תאגיד המים, הנתבע והקבלן סוכם על ביצוע פתרון חלופי שלטענת התובעת דרש חפירה בצד אחר של המגרש אל עבר הכביש, חציית הכביש והתחברות לרשת הביוב. עוד טענה כי פתרון זה דרש הוצאת אישורים נוספים מגורמים שונים כגון בזק, הוט, חברת החשמל, העיריה ותאגיד המים. פתרון זה היה מסובך שכן הוא דרש חפירה עמוקה שנמשכה במשך יומיים וחצי ודרשה רכישת בריכת ביוב. לצורך ביצוע עבודה זו שולם סך של 12,980 ₪ לחברה קבלנית. כמו כן היה צורך לשקם את המדרכה והכביש ושולם לקבלן שנשכר לצורך כך סך של 5,000 ₪. עוד טוענת התובעת כי היה איחור במסירת יחידות הדיור לאדם שרכש ממנה ועל כן נאלצה לשלם לו פיצוי מוסכם בסך של 4,000 ₪ בהתאם להסכם ביניהם. עוד טוענת כי בשלושה השבועות בהם הופסקה העבודה שילמה למפקח מטעמה כאשר התשלום בעבור כל חודש היה בסך של 3,540 ₪. עוד שילמה התובעת לשומר ששמר את האתר בלילה והיא שילמה בעבור כל חודש סך של 5,000 ₪. עוד טענה התובעת כי נגרמה לה נזק בגין תשלום ריביות וביטוחים סך של 2,093 ₪. לבסוף מבקשת התובעת לפצותה בגין עוגמת נפש סך של 4,000 ₪.

2.הנתבע בכתב הגנתו טען כי הנספח הסניטרי מצורף לבקשה למתן היתר בהתאם לדרישות החוק והוא מיועד לקבלת היתר. תהליך הבניין כולל שני שלבים: שלב התכנון לצורך קבלת היתר והשלב השני הוא שלב הביצוע במסגרתו המתכנן מכין תכניות לביצוע שאמורות להיות מאושרות על ידי מזמין העבודה. הנתבע מאשר כי כרת הסכם עם התובעת לאחר שהוא העביר לה הצעה והיא אישרה את תוכנה. הנתבע טוען כי התובעת שלחה בטרם כריתת ההסכם הצעה אחרת במסגרתה דרשה - בין היתר - שהנתבע יכין תוכניות ביצוע וכל זאת תמורת סך של 2,500 ₪ כולל מע"מ. מהצעה זו עולה כי התובעת ידעה אודות הצורך להכין תכניות לביצוע. הנתבע טוען כי הנספח הסניטרי אינו תכניות לביצוע. לאחר שהועבר הנספח הסניטרי לתאגיד המים הוא זכה להערות והנתבע ביצע תיקון באופן מידי בהתאם להערות. לאחר מכן הנספח אושר על ידי מהנדס תאגיד המים. עם קבלת האישור קיים הנתבע את התחייבותו וחלקו בהסכם. בעניין זה מפנה הנתבע למצב המשפטי לפיו חל איסור לחבר ביב פרטי ללא תכנית עבודה ואישור מהנדס. למרות שהתובעת ידעה שיש צורך בתוכנית ביצוע היא נמנעה מלהזמין תכנית מטעמי חסכון כלכלי.

לאחר תחילת ביצוע העבודות גילתה התובעת כי קו הביוב נמצא במקום אחר ולא כפי שתאגיד המים אישר. לכן הנתבע הוזמן לפגישה בשטח ביום 15/6/2013 עם מנהל הפרויקט מר מיכלסון – בנה של התובעת - על מנת לסייע במציאת פתרון לבעיה שנוצרה והוא נרתם לצורך כך לפנים משורת הדין למרות שמדובר בטעות של התובעת. באותו מעמד הציע הנתבע פתרונות הנדסיים שהם התחברות לביוב שנמצא מערבית לכביש ובניית שוחת ביוב על קו ביוב ציבורי קיים. הנתבע אף ערך בעקבות הפגישה עדכון לנספח הסניטרי וכתב כמויות לביצוע התיקון. עוד טען הנתבע כי במעמד הפגישה הטיח מנהל הפרויקט בנתבע שהוא אמור לשאת בעלות התיקון. לכן לאחר הפגישה שלח הנתבע פירט מדוע הוא אינו אחראי לנזק הנטען. גם בנספח הסניטרי המעודכן המשיכה התובעת להשתמש כתכנית עבודה מטעמי חסכון כלכלי.

דיון והכרעה

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. מצאתי כי הנתבע אחראי כלפי התובעת הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. עוד מצאתי כי גם לתובעת יש ליחס אחריות. לבסוף קבעתי כי יש לפצות את התובעת אם כי חלק ניכר מראשי הנזק שנתבעו לא הוכחו כדבעי.