תא"מ 16543-09-13, 15990-09-13, 15503-09-13 נוח ואח' נ' סמוך ואח'

1. התביעה בתיק זה החלה את דרכה כבקשה לביצוע שטר חוב בחתימת ידה של הנתבעת 1 ובערבותם של הנתבעים 2 ו 3. השטר נמסר כשטר בטחון במסגרת הסכם לשכירות שנחתם בין התובעים לנתבעת 1 ביום 14.1.09 (להלן: "הסכם השכירות") בגין הדירה ברח' הירדן 98 ברמת גן (להלן: "הדירה").

סכום השטר עמד על סך של 40,000 ₪ אך התובעים תבעו תשלום בסך 7,813 ₪ ממנו בלבד.

רק לאחר שהוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת 1 הסתבר כי מדובר בתביעה לתשלום חובות שנותרו לאחר תום תקופת השכירות בת שנתיים ימים וניתן פירוט החוב הנדרש כאמור בסעיף 46 לתצהיר זה כדלקמן:

א. חוב הפרשי הצמדה לשנה הראשונה 191 ₪.

ב. הפרש דמי שכירות בשנה השניה בסך 200 ₪ X 12 = 2,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה בסך 50 ₪.

ג. פיצוי מוסכם בגין 3 ימי איחור בהשבת החזקה בסך 250 X 3 = 750 ₪ .

ד. דמי שכירות עבור אותם 3 ימי איחור בסך = 4200:30=140X3= 420 ₪.

ה. ועד בית: 180X2 חודשים= 360 ₪.

ו. טיפול משפטי על ידי עו"ד ינקו = 4,000 ₪

ז. הוצאות בין תשלום אגרות לפתיחת תיק הוצל"פ ואגרת מחצית שניה בסך כולל של 379 ₪.

סה"כ 8,550 ₪.

2. הנתבעת התכחשה לחיוב הנדרש ממנה וטענה כי בעת שהתגוררה בדירה נמצאו בה מטרדים רבים כגון מטרד רעש, חסימת אוויר וכיני יונים שמנעו ממנה להתגורר בדירה בשקט ובשלווה. מטרדים אלו, טענה הנתבעת 1, היו ידועים לתובעים כאשר השכירו לה את הדירה ואשר נמנעו מהסרתם למרות הבטחה לעשות זאת.

לפיכך, טענה הנתבעת, הגיעו הצדדים להסכם לפיו תממש הנתבעת את האופציה בשנה השנייה לשכירות בדמי שכירות השווים לאלו ששילמה בשנת השכירות הראשונה למרות שבהסכם השכירות הוסכם על תוספת של 200 ₪ לחודש על שיעור דמי השכירות בשנה הראשונה.

הנתבעת הכחישה האיחור בהשבת החזקה בדירה לתובעים וטענה כי פינוי הדירה נעשה במועד הקבוע בהסכם השכירות אך התובעים הסכימו להיפגש עמה רק שלושה ימים לאחר מכן.

באותו מעמד סירבו התובעים לקבל ממנה את הכספים שנועדו לתשלום ועד הבית והורו לה לשלמם בעצמה. כמו כן סירבו התובעים להשיב לה את ארון הבגדים שהותירה במושכר בשווי של 4,000 ₪ והיא נאלצה לרכוש אחר במקומו.

3. התובעים מצידם הכחישו את גרסת הנתבעת וטענו כי הנתבעת לא שילמה להם את הפרש דמי השכירות בגין השנה השנייה בשל מצבה הכלכלי הקשה אך הבטיחה להשלים תשלומם בתום התקופה.