תא"מ 16381-05-14 לביא נ' פדר

1. בפני תביעה לתשלום שכר עבודה בסך 7,892 ₪ בעבור התקנת צנרת גז שביצע התובע בחציריו של הנתבע, זאת לאחר שהנתבע הזמין עבודה זו עקב היכרותם האישית ויחסי הידידות ששררו ביניהם טרם התרחשות האירועים נשוא הדיון.

עובדות המקרה

2. התובע, טכנאי גז במקצועו, נתבקש על ידי הנתבע, שביניהם שררה ידידות אישית ויחסי חברות לבצע עבודות הנחת צנרת גז בביתו החדש, טרם השלמתו. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע אכן ביצע עבודה בביתו של הנתבע, המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב כמות החומרים והיקף העבודה שביצע התובע.

לאחר התדיינות בין הצדדים הוסכם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיכריע בפלוגתות השונות, ומומחה שכזה אכן מונה והגיש את חוות דעתו לצדדים ולבית המשפט.

טענות הצדדים

3. התובע טוען כי הנתבעים שכרו את שירותיו לביצוע עבודות גז בביתם טרם השלמת בנייתו. התובע מציין כי בין הצדדים שררו יחסי חברות וכתוצאה מכך בחרו בו לבצע את העבודות הנ"ל. התובע טוען כי לבקשת הנתבע התקין בחציריו צינורות בקוטר חצי צול, באורך כולל של 51 מטרים. בנוסף, כך נטען, העביר התובע לקבלן הבנייה של בית הנתבעים צינור נוסף באורך של 22 מטר שיועד להתקנת מחמם מים מהיר, עבודה שהקבלן התעקש לבצע בעצמו. התובע טוען כי הסכום עליו הוסכם הוא של 60 ₪ למטר צנרת.

התובע מוסיף וטוען כי המומחה שמינה בית המשפט טעה בהבנת תפקידו, מאחר וסבר כי עליו לבדוק האם הותקנה הצנרת למחמם המים, מה שכלל לא נטען שבוצע, ומאחר שלא מצא התקנה שכזו הרי שחוות דעתו נהייתה מוטית כנגד התובע. עוד נטען כי זמן ביקורו של המומחה (ביום שישי בבוקר, טרם כניסת השבת) לא אפשר לתובע לחפור באדמה במידה שתאפשר את הוכחת טענתו. לבסוף, טוען התובע כי הנתבע לא החזיר את הצינור שנמסר לקבלן.

4. מנגד, הנתבע טוען כי התובע ביצע בביתו עבודה חלקית בלבד, התקין צינור גז באורך של 20 מטרים בלבד. כמו כן, טוען הנתבע כי הסכום שהוסכם בין הצדדים עמד על 50 ₪ למטר צנרת בלבד. מוסיף הנתבע כי כל עבודה אחרת שביצע התובע בוצעה לבקשת מנהל העבודה או הקבלן ואין בינו ובין עבודות אלו דבר וחצי דבר. הנתבע טוען כי ניסה להגיע לדין ודברים עם התובע ולשלם לו שכר עבודתו על סך 1000 ₪ כפי שסוכם (בתחשיב של 50 ₪ X 20 מטרים), אך האחרון סירב לכך, זאת למרות שכלל לא סיים את העבודה שנשכר לעשות והנתבע נאלץ לשכור את שירותיה של חברה אחרת להשלמת העבודה. לבסוף, מוסיף הנתבע וטוען כי התובע הכפיש את שמו ושם משפחתו על ידי הפצת שקרים בסביבת מגוריהם ומכריהם.

דיון

5. כאמור, בתיק דנן מונה מומחה מטעם בית המשפט במטרה להכריע בפלוגתות המקצועיות העומדות בבסיס התביעה. ראשית כל, אציין כי טענותיהם של הצדדים כנגד חוות דעתו של המומחה לא יוכלו לעמוד. המומחה מונה בהסכמת הצדדים ואין כל חולק על ניסיונו המקצועי. טענתו של התובע כאילו זמן ביקורו של המומחה לא אפשר לבצע חפירה לעומק ומציאת הצינור שהוא טוען שהתקין לא תוכל לסייע בידו, זאת מאחר ומועד הביקור תואם בהסכמת הצדדים, ואף הפסקת החפירה בוצעה לאור המלצת המומחה, אך איש לא חייבו להפסיקה. עם זאת, קביעת המומחה בוצעה על פי הערכתו המקצועית זאת מאחר ולא ניתן היה לחפור ולמצוא את תוואי הצינור מבלי לגרום לנזק שאיננו סביר בנסיבות העניין.

6. אורך הצינור שהונח – כפי שהוזכר לעיל, התובע טוען כי הניח צינור גז בקוטר של חצי צול, באורך של 51 מטרים. מנגד, הנתבעים טוענים כי כל שבוצע הוא הנחת צינור גז למנגל באורך 20 מטרים בלבד. עם זאת, בחוות דעתו קבע המומחה כי הונח בפועל צינור גז באורך של 29 מטרים. לאור הסכמת הצדדים ולאור חוות דעתו המקצועית של המומחה, מאחר שזו לא נסתרה על ידי איש מן הצדדים והאחרון אף לא הוזמן על מנת להיחקר בפני בית המשפט – קובע אני על פי חוות דעת המומחה.

7. צינור הגז שניתן לקבלן – התובע טוען כי העביר 22 מטרים של צינור גז לקבלן על מנת שיתקין בעצמו את ההכנה הנדרשת למחמם המים. הנתבע טוען כי אכן הושאר צינור מסוג זה בשטחם, אך זה הוחזר לתובע עם תום העבודות (וראה פרוטוקול הדיון מיום 25.11.2015, בעמ' 7). טענת הנתבע הינה מסוג "הודאה והדחה" – דהיינו, הנתבע מודה בעובדות כפי שהציגן התובע, אך טוען כי איננו זכאי לסעד. טענה מסוג זה משנה את סדר הבאת הראיות הקבוע בפרוצדורה האזרחית ומעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של הנתבע, ויפים לעניין זה דבריו של השופטת המכובדת נתניהו בע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן:

"כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע צריכה טענת הנתבע להיות מסוג "הודאה והדחה" - "כן - אבל", כלומר, הודאה בכל העובדות, הנטענות על-ידי התובע, כשבצדה של אותה הודאה טענות, המפקיעות את זכותו של התובע..."

הנתבע טוען כי צינור הגז אכן הושאר בחציריו, אך הצינור הוחזר לתובע ונמצא כעת בחזקתו. לא התרשמתי כי הנתבע הרים את נטל הראיה הנדרש על מנת להוכיח את טענתו. לא זו אף זו, בחר הנתבע שלא להעיד את בתו, שנטען כי הגיעה לביתו של התובע על מנת לשלם את שכר עבודתו ולהחזיר את הצינור המדובר.

8. עלות החומרים – עניין נוסף המצוי במחלוקת בין הצדדים הינו עלות החומרים. התובע טוען כי המחיר שנקבע בין הצדדים הוא כפי שנכתב בחשבונית – 60 ₪ למטר צנרת. מנגד, הנתבע טוען כי המחיר הוסכם בעל-פה בין הצדדים ועמד על 50 ₪ למטר צנרת, זאת לאחר שהתובע העניק לו הנחה לאור היכרותם וידידותם. התובע טוען כי החשבונית מהווה ראייה בכתב ועל כן גוברת על ראייה שבעל-פה, ובכל מקרה המחיר שדרש נמוך ממחיר השוק. עם זאת, החשבונית נכתבה על ידי אחד הצדדים, ולא נחתמה או אושרה בכל צורה על ידי הנתבע – ומשכך הרי שמשקלה הראייתי אפסי.

כידוע, סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי צורתו של חוזה יכולה להיות ככל שיסכימו הצדדים, בין היתר בכתב או בעל-פה, אלא אם נקבע אחרת על פי כל דין. במקרה דנן לא נכרת חוזה בכתב בין הצדדים וכל הסכמה שנוצרה ביניהם נעשתה בעל-פה בלבד. בבואנו לפרש את החוזה שנכרת בין הצדדים לאור עומד דעתם במעמד כריתת החוזה, קובע סעיף 25(ב1) לחוק החוזים כי כאשר ניתן לפרש את החוזה פירושים שונים, והיתה לאחד הצדדים עדיפות בניסוח תנאיו, יפורש החוזה כנגד אותו צד. במקרה שבפני התובע הוא-הוא איש המקצוע בעל הידע המקצועי ונגישות לחומרים, הוא נותן השירות והאינטרס שלו להסדרת שכר עבודתו כולל מחיר החומרים הוא הגדול ביותר, אי לכך – היתה זו אחריותו להעלות את ההסכם בין הצדדים על הכתב ולוודא כי לא יהיה הסכום האמור שנוי במחלוקת. מעבר לאמור, הרי שלעניין זה נטל הראייה מונח לפתחו של התובע – ומאחר שלא הצליח האחרון להביא כל הוכחה להסכמה בדבר עלות החומרים, קובע אני כי העלות תהיה בהתאם לסכום שבו מודה הנתבע – 50 ₪ למטר צנרת.