תא"מ 16371-04-16 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' רבינוביץ ואח'

 1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 12.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 75-118-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 79-226-67 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה, ובן זוגה של הנתבעת 1, אשר הועד על ידי בית המשפט בקשר עם הטיפול הביטוחי בקשר עם נזקי רכב הנתבעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה משכנעת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהעלתה סימני שאלה רבים, ולא משכנעת.

5.2.נהג רכב התובעת העיד כי טרם פתח את דלת הנהג ברכב התובעת הסתכל במראת צד שמאל וראה כי אין כל רכב המגיח, (נהג רכב התובעת הדגיש כי שדה הראייה היה פתוח כך שניתן לראות טווח של כ- 20 מטר מאחוריו עד מעגל התנועה שמאחוריו), ואז פתח את הדלת, הוציא רגל אחת מחוץ לדלת, אלא שאז הגיח רכב הנתבעות במהירות והתחכך עם קנט הדלת שברכבו.

תיאור זה של נהג רכב התובעת בעייתי הוא . אם הסתכל נהג רכב התובעת, באמצעות מראת צד שמאל של רכבו, ולא הבחין בכל כלי רכב, לא ברור הכיצד פתאום הגיח רכב הנתבעות שניה-שתיים לאחר מכן במקביל אליו. הדבר פשוט בלתי הגיוני. לא מן הנמנע, כי נהג רכב התובעת כלל לא בדק עם הכביש פנוי טרם פתיחת הדלת, דבר שהיה מתבקש לעשות במיוחד בתנאי כביש צר. ייתכן גם כי לאחר שנהג רכב התובעת הסתכל במראה ולא הבחין בכל רכב, הוא המשיך להישאר ברכב, ולפני שפתח את דלתו, לא הסתכל במראות, ולא הבחין ברכב הנתבעות המגיח מאחוריו. כמו כן, לא ברור אם רגלו של נהג רכב התובעת הייתה בחוץ בעת פגיעת רכב הנתבעות בדלת נהג רכב התובעת, הכיצד היא לא נפגעה.