תא"מ 16358-05-14 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' לובאנה

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלות ו/או בחזקת התובעת 2 (להלן "רכב

התובעת") המבוטח ע"י התובעת 1 (להלן "המבטחת")

טענות הצדדים

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 20/12/2013 ארעה תאונת דרכים במהלכה עמד רכב התובעת מאחורי רכב אחר בכניסה לכיכר בעיר נצרת עילית, כאשר לפתע הגיח מאחוריו רכב נהוג ע"י הנתבע (להלן "רכב הנתבע") ופגע ברכב התובעת מאחור. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקי רכוש בהן נשאה המבטחת בסך של 13,964 ₪ כאשר התובעת 2 נשאה בתשלום דמי השתתפות עצמית בסך של 900 ₪.

2.הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו בלא שהיה מיוצג ולטענתו בכתב ההגנה, נהג התובעת הוא זה שגרם לתאונה, ללא פירוט כלשהו לטיעון זה. עוד טען הנתבע כי לאחר התאונה סוכם בין הצדדים כי כל צד יתקן את נזקו.

3.ביום 15/1/2015 התקיימה בפניי ישיבה מקדמית במהלכה העידו נהג רכב התובעת מר דוד קיקוזשוילי (להלן "דוד") וכן הנתבע. מאחר וב"כ הנתבע ביקש לחקור את השמאי, נקבעה ישיבה נוספת ליום 15/3/2015 במהלכה נחקר השמאי.

4.התובעות טענו בסיכומיהן כי המדובר בפגיעה מאחור שאינה שנויה במחלוקת ומעידה על אחריות הנתבע שלא שמר מרחק מרכב התובעת. כמו כן הן מצביעות על חוסר ההתאמה בין גרסתו של הנתבע בעל פה לבין ההדגמה שערך בפני בית המשפט תוך שימוש ברכבי דמה. כן טענו כי גרסתו בבית המשפט לא נטענה בכתב ההגנה מטעם הנתבע. מנגד, הן מצביעות על עדותו הבהירה והקוהרנטית של דוד שתאמה את הדגמת התאונה על ידו ואת הראיות האובייקטיביות שבתיק. כמו כן הן מצביעות על כך שבחקירתו הנגדית לא הצליח הנתבע לקעקע את מסקנותיו של השמאי מטעמן למרות שנחקר בהרחבה על כל רכיבי הנזק ואף הפריך את טענתו של הנתבע כי כל הנזק ברכב התובעת מקורו בתאונה קודמת. עוד היא מצביעה על כך שהנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית.

5.הנתבע טען מנגד כי חקירתו של דוד מצביעה על אחריותו לתאונה ועל אמיתות גרסתו של הנתבע לפיה רכב התובעת סטה בפתאומיות לנתיב הנסיעה השמאלי בו נסע באופן שלא אפשר לו לבלום. ביחס לחוות דעת השמאי טען הנתבע כי המדובר בחוות דעת מגמתית ומופרכת שבאה ליצור נזקים יש מאין. לטענתו התאונה היתה קלה ביותר והנזק שנגרם שייך כולו לתאונה נוספת שעבר רכב התובעת מספר חודשים עובר לתאונה, כאשר השמאי שנחקר בבית המשפט שימש גם כשמאי התאונה הקודמת.

דיון

6.כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. מצאתי כי התובעות עמדו בנטל זה שכן בהתאם לתיאור נסיבות התרחשות התאונה על ידי הצדדים, גרסתן עדיפה על פני גרסת הנתבע ומתקבלת יותר על הדעת. להלן נימוקיי.

7.אין מחלוקת בין הצדדים כי הפגיעה ברכבה של התובעת הייתה פגיעה מאחור, המקימה חזקה עובדתית הניתנת לסתירה, כי סיבת התאונה הינה אי שמירת מרחק. חזקה זו נשענת על נסיון החיים המלמד כי בדרך כלל כאשר רכב נפגע מאחור, הסיבה לכך היא בלימת פתאום של הרכב הנפגע ואי שמירת מרחק מצידו של הרכב הפוגע. חזקה זו ניתנת לסתירה בראיות מהימנות. בענייננו לא הובאו על ידי הנתבע ראיות שכאלו.