תא"מ 16285-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גודה ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 4.1.12 בירושלים בין כלי רכב נושא מספר רישוי 38-233-13 ובין משאית נושאת מספר רישוי 61-079-15 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

עדות נהגת התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, היתה קוהרנטית ואמינה, והיא תיארה התאונה לפרוטרוט באופן ברור. נהגת התובעת העידה, כי המשאית סטתה אל עבר נתיב נסיעתה, אגב פניה ימינה, והדפה את רכבה אל כיוון נתיב התחבורה הציבורית שמימינו. גרסה זו מתיישבת עם טופס ההודעה מטעם נהגת התובעת, ועולה בקנה אחד עם מיקומי הנזק ברכב התובעת. לרכב התובעת נזק מעיכה מתמשך, ניכר כי תחילתו בדלת האחורית שמאלית וסופו בדלת קדמית שמאלית.

גרסת הנתבעים, מאידך גיסא, אינה מתיישבת עם מיקומי הנזק ברכב התובעת. אליבא דנתבעים, המשאית עמדה לפני רמזור בחסות מופע אור אדום, כאשר רכב התובעת ניסה להשתלב לפני המשאית, בין המשאית לבין הרכב שעמד לפני המשאית (מרחק מטר וחצי ממנה, לפי עדות נהג המשאית), ואז סטה ימינה. לו אכן אלו היו נסיבות התאונה, ניתן היה לצפות, כי הנזק ברכב התובעת יהיה נזק מתמשך של שריטות מתחילת דופן שמאל וממשיך לאחור, לאורך הדופן. ברם, כאמור, במקרה דנן ישנו נזק מעיכה מתמשך מהדלת האחורית השמאלית וממשיך קדימה - עד לדלת קדמית שמאלית.

גרסת הנתבעים אף פחות משכנעת בפרט נוכח מנח כלי הרכב המעורבים לאחר התאונה. בתמונות שצורפו מטעם הנתבעים (נ/1), אשר לפי עדי הנתבעים משקפות את המנח האותנטי של כלי הרכב המעורבים מייד לאחר התאונה, נראה רכב התובעת במצג ישר ביחס לנתיבי התנועה, בין הנתיב הימני (הנת"צ) לבין הנתיב השמאלי לפניה ימינה, ואילו המשאית מאחוריו, במצג ישר ביחס לנתיבי התנועה בנתיב השמאלי לפניה ימינה. מנח זה אינו מתיישב עם גרסת הנתבעים, כי רכב התובעת ניסה להשתלב ולעבור מהנת"צ אל הנתיב השמאלי לפניה ימינה. ההסבר, כי רכב התובעת ניסה להשתחל במרווח הצר של כמטר וחצי בין המשאית לבין הרכב שלפניו, התחכך במשאית וסטה בחדות ימינה – פחות משכנע, ואף הוא אינו מתיישב עם מנח כלי הרכב כאמור.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה, וכי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים.

לאור זאת, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 13,155 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.