לוי חן נ' בר ואח'

רכבו של התובע ניזוק בתאונה מיום 31.12.14, בה היה מעורב רכב הנהוג ע"י נתבע 1 ומבוטח ע"י נתבעת 2. אין מחלוקת כי נתבע 1 אחראי לתאונה. כפועל יוצא, הנתבעים פיצו את התובע בגין נזקיו, אם כי לא בהתאם למלוא דרישתו ומכאן התביעה לתשלום ההפרשים.

בדיון שהתקיים טענו ב"כ הצדדים לעניין ההפרשים האמורים ואף השלימו טיעון בכתב.

לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

ירידת ערך - השמאי אשר בדק את רכב התובע לאחר התאונה העריך בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור 4.07% מערך הרכב בשווי 2,000 ₪, לאחר שבקביעת שווי הרכב הופחתו 22% בכין "החכר לשעבר".

הנתבעת 2 השיבה לדרישת התובע, טרם הגשת התביעה: "הפיצוי בגין ירידת הערך יבחן בקבלת טופס תקינות הרכב בעת קנייתו מחברת ההשכרה". בכתב ההגנה נטען כי התובע נמנע מלהעביר לה מסמך מהותי זה ואף לא צרפו לכתב התביעה.

הנתבעת לא הבהירה די הצורך טיבו של המסמך אותו היא דורשת ולא השכילה להסביר הרלוונטיות שלו לעניין ירידת הערך. מטיעוני ב"כ הנתבעת בדיון עולה כי מדובר בטופס בדיקה שנערך טרם מכירת הרכב. אין מדובר במסמך ערוך ע"י שמאי וממילא לא ברורה השלכתו על קביעת ירידת הערך של הרכב.

התביעה נסמכת על חוו"ד שמאי. הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי על חוות דעתו ואף לא הציגה חוו"ד נגדית מטעמה. לכן, ונוכח אי הבהירות של טענת הנתבעת ככל שנוגעת למסמך האמור, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת 2 לעניין ירידת הערך.

שכ"ט שמאי - התובע שילם שכ"ט שמאי בסך של 977 ₪ (קבלה צורפה לכתב התביעה). הנתבעת 2 שילמה עבור רכיב זה 650 ₪. בכתב ההגנה נטען כי שולם הסכום המקובל בגין שכ"ט שמאי ואין התובע זכאי להפרש.

אמנם, קיימים מקרים לא מעטים בהם בגין נזקים בסדר גודל דומה שמאים אחרים עשויים לדרוש סכומים נמוכים יותר (500-600 ₪), אך קיימים מקרים לא מעטים אחרים בהם שכ"ט השמאי גבוה יותר.