תא"מ 16150-04-15 אלדן תחבורה בע"מ נ' ליפסקר ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.06.2014, בין כלי רכב מ"ר 92-441-52 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 35-046-13 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה, והנתבעים מכירים באחריותם לתאונה, ולאחר הגשת התובענה שילמו לתובעת בגין נזקיה מהתאונה. המחלוקת מתמקדת בזכותה של התובעת לקבל הוצאות משפט בגין הגשת התביעה.

3.נערך לפניי דיון שבו העלו ב"כ הצדדים את מכלול טענותיהם.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות אך עם הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.לאחר בחינת החומר שהונח לפניי, לרבות טיעוני ב"כ הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.הסכום שאינו שנוי במחלוקת, הוא סכום התביעה, שולם לתובעת, אולם הוא שולם לאחר הגשת התביעה.

5.2.הנתבעים, באמצעות סוכן הביטוח שלהם, ניהלו דין ודברים עם התובעת על מנת להגיע להסכמה בדבר הפיצוי בגין נזקי רכב התובעת, וסילוק התביעה, תוך שהנתבעים מבקשים שלא לערב את מבטחת רכבם, אולם המשא ומתן ביניהם לא צלח, מאחר שההצעה של התובעת לסילוק התביעה לא הייתה מקובלת על הנתבעים. לאור אי ההגעה להסכמה בעניין הפיצוי, הגישה התובעת את התובענה, אלא שאז ורק אז מבטחת רכב הנתבעים יצרה קשר עם ב"כ התובעת ומסרה שהנתבעים מבקשים בכל זאת להכניס את מבטחתם לתמונה, כאשר מבטחת הנתבעים ביקשה שלא לשאת בהוצאות משפט.