תא"מ 16141-09-13 בן דוד נ' דנינו

לפני תביעה על יסוד שטרות (המחאות) ע"ס 1,500 ₪ וע"ס 3,000 ₪ שזמן פירעונם 25.01.2016 ו – 26.01.2012 (להלן:"השטרות") בהתאמה ואשר הוגשו לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 25-01829-13-9.

שטרות אלו נמסרו לתובע בהקשר להלוואה שניתנה על ידו לבנו של הנתבע. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם התובע נתן את ההלוואה "על דרך עיסוק" במשמעות שנקבעה לכך בחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993 באופן בו יש להחיל את הוראות ס' 2, 3, ו – 7 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ואם כן, מה ההשלכה שיש לכך על התובענה דנן.

רקע:

1.התובע, מר גבי סימון בן דוד (להלן:"התובע") נתן הלוואה למר אילן דנינו (להלן:"אילן") שהוא בנו של הנתבע, מר מנחם דנינו (להלן:"הנתבע") בסכום של למעלה מ – 100,000 ₪.

בהקשר להלוואה זו, או לשם פירעונה החלקי של ההלוואה או רכיביה נמסרו לתובע השטרות מושא התובענה.

2.אין חולק כי חלק מן ההלוואה נפרע לידי התובע כמו כן אין חולק כי אילן מסר לתובע בהקשר להלוואה זו תכשיטים/ שעונים.

3.במאמר מוסגר יצויין כי במהלך ההליכים שבתובענה זו הוברר כי התובע מחזיק בשטרות נוספים (המחאות) בסכומים שונים אשר לטענת התובע חתומים על ידי הנתבע, אולם מתוך כלל השטרות הוגשו לביצוע רק השטרות שבכותרת פסק דין זה.

דיון והכרעה:

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ובאשר הוגש לי בתיק זה ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים וסיכומי ב"כ מצאתי להורות על דחיית התביעה.