תא"מ 16014-05-14 נטו מלינדה סחר בע"מ נ' שחר

1.בפני תביעה שטרית, בסך 14,442 ₪, שהחלה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 500484-03-14) של שטר חוב, עליו חתום הנתבע, ואשר הושלם על ידי התובעת.

2.הנתבע (שאינו מיוצג) הגיש התנגדות, שנתמכה בתצהירו, בו סיפר, כי ניהל עסק של אולם אירועים בשם "קאלה", ברח' אצ"ל 15 בראשון לציון, והתעניין ברכישת מוצרי בשר בכשרות מהודרת מהתובעת. עוד קודם שרכש דבר, נדרש לחתום על שטר החוב, להבטחת תשלום תמורת רכישותיו העתידיות, וכך עשה. אלא, שהתברר שהמחירים שדרשה התובעת היו גבוהים מהמקובל בשוק, לא רכש ממנה בפועל כל סחורה, אלא מספקים מתחרים. עם זאת, הוסיף, כי ברח' לישנסקי 22 בראשון לציון מתנהל עסק נוסף של אולם אירועים, תחת השם "איריס קאלה אירועים בע"מ", שהיא חברה (בניגוד לעסקו-שלו, המתנהל תחת שמו), וכי לאולם זה סיפקה התובעת סחורה. לפיכך, שיער, חל בלבול אצל התובעת, שמילאה בשטר החוב את הסכומים שחייבת לה חברת איריס קאלה.

3.בדיון שהתקיים לשמיעת ההתנגדות נחקר הנתבע על תצהירו, ואישר את חתימתו על טופס פתיחת לקוח אצל התובעת (מוצג מש/1), והסביר כי גם הוא נחתם מראש. הוא אישר כי הוא מכיר אדם בשם רוברט, אשר לטענת התובעת חתם על תעודות המשלוח של הסחורה שסופקה, לטענתה, לנתבע, אך הוסיף, כי אותו רוברט לא עבד אצלו. מאידך, הכחיש כי הוא מכיר אדם בשם אלון, שהתובעת טענה שהוא מנהל ארועים אצל הנתבע. הוא גם הכחיש, כי פנה לנציג התובעת, מר עמוס מימון, לאחר שנפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל, וביקש להסדיר את החוב בהנחה.

4.יוער, כי על טופס פתיחת הלקוח (מש/1) נכתב כי מדובר בעסק בשם "קאלה ספייס", המתנהל ברח' לישנסקי 22 בראשון לציון (הוא המען שבהתנגדות ייחס הנתבע לחברת איריס קאלה, בניגוד לעסקו-שלו).

5.רשות להתגונן ניתנה בהסכמה, ועל הצדדים היה להתאים את כתבי הטענות לסדר דין מהיר ולהגיש תצהירי עדות ראשית. בין יתר המסמכים שהוגשו על ידי התובעת היה שיק שמשך הנתבע לתובעת (ושנפרע). תצהיר העדות הראשית שהגישה התובעת היה של מר עמוס מימון, שהצהיר כי גרסתו של הנתבע אינה אמת, וכי הוא, מר מימון, הכיר אישית את הנתבע בתפקידו כאחראי על אולם האירועים, וכי הנתבע אישר באופן אישי כל הזמנה מהתובעת – ואכן היו הזמנות כאלה, אשר גם סופקו בפועל. עוד הצהיר, כי הנתבע היה משלם לו, אישית, במזומן, וכי מר מימון אף הגיע לביתו של הנתבע כדי לקבל ממנו שיקים ע"ח החוב, ובהם השיק שהוגש לתיק. הוא הוסיף, כי באולם עבדו הן רוברט, הטבח, והן אלון, מנהל האירועים, שהיו מבצעים את ההזמנות בפועל, אולם מר מימון היה מקבל את אישורו של הנתבע לכל הזמנה והזמנה.

6.בנוסף על תצהיר זה, הגישה התובעת את תצהירו של מנהלה, מר יוסי כהנוף, שנתן תצהיר תמיכה בכתב התביעה.

7.הנתבע הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית, בו חזר על עיקרי טענותיו מההתנגדות. כן הגיש (באיחור, ולאחר שניתנה רשות למפרע) 2 מסמכים שנועדו להוכיח את גרסתו, כי לא היה מנהל אולם האירועים ברח' לישנסקי 22: מכתב של עו"ד המאשר כי בעלי העסק היה אדם בשם אלון גלעדי, ומכתב של משרד הבריאות המתריע על מפגעים תברואתיים, והממוען אל אותו אלון גלעדי (כמכותב).

8.בישיבת ההוכחות טען הנתבע, כי אינו מכיר את מר מימון, שהתייצב להיחקר על תצהירו, ואף הבהיר כי אינו יודע כיצד לנהל חקירות נגדיות, ואינו יודע מה עליו לשאול. אף על פי כן, ולאחר הסברים, ניהל חקירה נגדית של מר מימון, אך ויתר על חקירתו של מר כהנוף. גם הנתבע עצמו נחקר באותה ישיבה. יוער, כי הנתבע העיד כי הוא אחרי ארוע מוחי, וכי זכרונו נפגם.