תא"מ 16009-08-16 סקראן נ' שתיווי ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, ועניינו נזקי רכוש בתאונת דרכים.

אין חולק כי המבקשת מס' 1, שנהגה ברכב הנתבעת מס' 2, פגעה ברכב התובע מאחור, וקיימת מחלוקת בין הנתבעת לכלל חברה לביטוח בע"מ, בשאלה האם קיים ביטוח המכסה את התאונה מיום 15/5/16. כלל חברה לביטוח בע"מ מכחישה את קיום הביטוח המקיף, ומאשרת קיום ביטוח חובה בלבד.

פסק הדין ניתן ביום 31/10/16 על בסיס אישורי מסירה חתומים, שבוצעו באמצעות דואר ישראל מיום 20/8/16.

המבקשות טוענות ומצהירות כי לא קיבלו את כתב התביעה, לא נשלחה אליהם הבקשה לפסק הדין, ונודע להם על ההליך רק לאחר שקיבלו את פסק הדין, ופנו לבית המשפט.

המשיב בתגובתו התנגד לביטול פסק הדין, וחזר על הטענה לפיה אישורי המסירה של כתב התביעה נחתמו ע"י כל מהנתבעות, טען כי היה נכון להסכים לביטול פסק הדין אם המבטחת היתה מכירה בכיסוי הביטוחי, אך צירף מסמכים לפיהם אין הכרה בקיום ביטוח בתוקף. לתגובה צורפו גם אישורי המסירה של פסק הדין, שהוחזרו מהדואר מסיבת "לא נדרש".

המבקשות הגיבו לתגובה, שבו וצירפו את המסמכים, שצירפו לפני כן, וטענו כי שילמו לסוכן עבור הביטוח, וצירפו קבלה נושאת חותמת "נתקבל" של כלל חברה לביטוח בע"מ, עותק הצעה לבדיקה מיום 11/2/16, ותכתובת, וטענו כי איש לא הודיע להן כי אין ביטוח. הנתבעות עתרו לקבלת בקשתן על מנת לשלוח הודעת צד ג' למבטחת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות מאחר וטענות הנתבעות לעניין המסירה הופרכו מתוכן, ואין בפיהן טענת הגנה כלפי תביעת התובע.

המסירה. כתב התביעה נשלח בדואר רשום, הנושא חזקת תקינות, ונחתם לכאורה ע"י כל אחת מהנתבעות. בבקשה הראשונה הצהירה רק המבקשת מס' 2 כי מעולם לא חתמה על אישור המסירה (סעיף 8 לתצהיר), לעומת זאת טענה כי קיבלה את פסק הדין ביום 20/11/16 (סעיף 5 לתצהיר). כפי שעלה מהנספחים לתגובת המשיב פסק הדין לא נמסר לנתבעת והוחזר לשלוח מסיבת "לא נדרש". המבקשת מס' 1, שהגישה תצהיר רק לאחר החלטה שלי, הצהירה אף היא כי לא נמסר לה כתב התביעה ולא חתמה על אישור המסירה (סעיפים 7-8 לתצהיר), וטענה כי נודע לה על פסק הדין אך ללא פרטים מתי וכיצד: "הנני להצהיר כי העתק מפסק הדין הנ"ל הומצא לי לראשונה ביום ואז נודע לי ולראשונה על קיומו של פסק הדין כנגדם" (סעיף 4 לתצהיר). המדובר בסעיף חסר משמעות, ללא פרטים, ונראה כי המבקשת לא ייחסה משמעות לתוכן הצהרתה. יצויין כי אותו עובד דואר ביצע את מסירת כתב התביעה ופסק הדין, ואין סיבה להטיל ספק בהצהרותיו. דווקא דברי המבקשות שאישרו את קבלת פסק הדין ביחידת הדואר, למרות שלא חתמו על אישור המסירה ואלה הוחזרו לשולח, מחזק את הטענה כי קיבלו דווקא את כתב התביעה.

המשיב הגיש תגובה נוספת, ללא בסיס בתקנות.