תא"מ 15986-06-15 מסאד נ' עישאן

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 10.10.15 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיב סך של 25,323 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

ענייננו בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכבו בעטיה של תאונה מיום 24.5.13 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה, בהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש, ולבקשת המשיב, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

3.במסגרת בקשתו טוען המבקש כי כלל לא ידע על הגשת התביעה אשר נמסרה לאביו אשר לא פתח אותה, לא עיין בו ולא מסר לו אודות כתב התביעה. לטענת המבקש נוכח תיק התעבורה שנפתח כנגדו והמטופל באמצעות ב"כ, ונוכח תביעה אזרחית נוספת שהוגשה כנגדו בגין אותה תאונה נשוא כתב התביעה, לו היה יודע על התביעה היה מעבירה לב"כ ואי הגשת ההגנה מקורה באי הידיעה על התביעה ולא מסיבה אחרת. ביחס לסיכויי ההגנה טוען המבקש, כי הוא מכחיש חבותו לתאונה, המשיב כלל לא התלונן במשטרה ולא ברורה מעורבותו בתאונה. כמו כן טוען המבקש כי בכתב התביעה לא מפורטות כדבעי נסיבות התאונה נשוא התביעה ובכל מקרה אין לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה שעה שהתאונה נשוא התביעה אירעה בסמוך לכפר ג'דיידה.

4.המשיב מתנגד לביטול פסק הדין, ראשית מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור מבלי שנתמכה ב"טעם מיוחד" כלשהו המצדיק זאת. לדבריו, פסק הדין נשלח לכתובתו של המבקש בדואר רשום ביום 22.10.15 והבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 7.12.15. מבלי לפגוע באמור, טוען המשיב כי כתב התביעה נמסר לידי אביו של המבקש כדין והוא לא טען כי הכתובת בה בוצעה המסירה אינה נכונה. על כן, מסירת כתב התביעה בוצעה כדין. כמו כן טוען המשיב כי המבקש ידע אודות התביעה כנגדו בטרם ניתן במסגרתה פסק דין שכן זמן קצר לאחר הגשתה ושליחתה פנה אליו המבקש עצמו וביקש מידע על התביעה ולאחר מכן פנה למשרדו עו"ד ששמו אינו זכור לו וביקש אף הוא מידע. רק לאחר 5 חודשים מהגשת התביעה פנה וביקש פסק דין בהיעדר הגנה. המשיב אינו מתייחס בתגובתו לטענות ההגנה של המבקש.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אם כי תוך חיוב המבקש בהוצאות.

6.אין חולק, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף המועד הקבוע על פי דין להגשת בקשה מעין זו, וכי נדרש "טעם מיוחד" על מנת להאריך את המועד.

בית המשפט העליון קבע מפי כב' השופטת נאור ברע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטימיום 16.08.2012 (פורסם בנבו), כי:

"טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור, יש לתת את הדעת למכלול שיקולים ובהם מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת הסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו, למתן אורכה להגשתו".